ערב רב מודפס!
גיליונות ראשונים להזמנה
אחרי כמעט 12 שנות פעילות ברשת, מגזין האמנות המקוון ״ערב רב״ מתחיל להוציא גיליונות מודפסים. הגיליונות, שעתידים לצאת פעמיים בשנה, יפרסמו מסות ומאמרים מקיפים נבחרים על אמנות, בקנה מידה שמתאים יותר לדפוס מאשר לקריאה ממסך.
גיליונות 1 ו־2 של ״ערב רב״ רואים אור בסמיכות. בגיליון הראשון, שנקרא ״מסילת ישרים״, מופיעים מאמרים מארכיון האתר אשר חוזרים לאמנים וקבוצות אמנות אשר ביקשו תיקון למעשה האמנותי, לדרך הפעולה ולשדה שבו היא נוצרת. חלק מהמאמרים מציעים פרשנות חדשה לעבודותיהם של אמנים מוכרים, חלק נוסף עוסק בעבודתם של אמנים ואמניות היושבות על גבול הזרם המרכזי, כלולות בקאנון אך חורצות לו לשון, וחלק שלישי מאיר פעולות, קבוצות ותערוכות שנשכחו או נקברו בארכיונים, ומגלה את כוחן, חשיבותן וכישלונן המפואר.
בין האמניות.ים: פסח סלבוסקי, אורי קצנשטיין, אתי אברג׳יל, יגאל תומרקין, קבוצת המחול תמ”ר, קבוצת האמנות משקוף ויוצרי פנזינים אנונימיים.
הכותבים: אלברט סוויסה, חנה פרוינד־שרתוק, איתמר ב״ז, דנה שלו, נועה אברון ברק, יונתן אמיר ויגאל צלמונה.
בגיליון השני, שנקרא ״שיבת ציון״, מופיעים מאמרים מארכיון האתר שמציעים מבטים ופרשנויות חדשות על אמנות שנות ה־70 בישראל. עשור זה נחשב לעשור מכונן בתולדות האמנות המקומית, שהניב עושר של יצירה חדשה ומגוונת שעל בסיסה צמחה גם שרשרת פרשנית מפוארת. במאמרים בגיליון אנו שבים אל שתי התופעות – היצירה ופירושיה – ומנסחים צורות חדשות של התבוננות ודיון בעבודות ובמסגרות הדיון שנבנו סביבתן לאורך השנים.
בין האמניות.ים: יהושע נוישטיין, יוכבד וינפלד, אפרת נתן, יצחק דנצינגר, אביטל גבע ומשה גרשוני.
הכותבות.ים: דליה מנור, טלי תמיר, אירית סגולי, מרב ירושלמי ויונתן אמיר.
להזמנות בדואר או באיסוף עצמי (מירושלים ות״א)
“תקועים בבוץ” / אלון קדם, בועז לוונטל, גבריאלה קליין, נעם ונקרט ורותם רוזנבוים
הגלריה בבארי
פתיחה: שישי, 21.1.22, בשעה 19:00
שיח גלריה בהשתתפות האמנים: שישי, 28.1.22 בשעה 10:30
אוצרת: ד”ר זיוה ילין
התערוכה שפותחת את השנה בגלריה בבארי מהווה תמונת מראה לתקופה הסוערת, האינטנסיבית והמסויטת שבה אנו חיים; מציאות של מגיפה כלל עולמית, הסלמה וחילופי שלטון. כיצד מגיבים ציירים בסטודיו שלהם למציאות שסביבם? האם הם מביטים בעולם או מסתגרים בסטודיו ובתהליך הציור? האמנים המציגים בתערוכה באים מרקעים שונים אך משותפת ליצירתם הכתמיות הבוטה, הנחות צבע חופשיות ופרועות, צבעוניות עזה, מוטיבים של פירוק ושברים, התנפצות, עומס ויזואלי והמון הומור ואירוניה.
אלון קדם מציג את ציורי ה”התבחבשות” שלו, אוסף דחוס של כתמים, קווים וצבעים, ספק חלקי אובייקטים ספק מחוות ציוריות מופשטות, שנערם לכדי גוש ציורי וכדורי המופיע במרכז התמונה וכן חלקי ערימה שהתבקעה מבפנים, ניתזה על בד אחר, וכעת שרידיה מרחפים ברחבי הציור, מציגים עולם כאוטי ומשועשע, עולם שעשוי משברים המפוזרים בחלל הציורי.
בועז לוונטל מציג את התיאטרון הרומנטי שבו הוא חי. הדמויות הגרוטסקיות הן חלק מהתפאורה. מאבק פנימי בין חלומות, פנטזיות, שדים ויצירי דמיון הקבורים על הבד תחת שכבות גדושות של צבע, כחלק מתהליך יצירתי של הרס ובניית הציור.
גבריאלה קליין מציירת ציורים דרמטיים, גדולי ממדים, שבהם היא מוציאה פרטים מסביבתה הביתית המוכרת מההקשר הרגיל שלהם, מתייחסת לבני משפחתה כגופים פיסוליים או יצורי בראשית חולמניים. בציוריה מופיעים דימויי נוף ודיוקנאות המאופיינים בגישה פיגורטיבית, בצבעוניות עזה ובהדגשה של חומריות הציור.
נעם ונקרט מציירת מתוך התבוננות החוצה, אל העולם שמחוץ לסטודיו, וגם מתוך מבט על תהליך היצירה עצמו. נרטיב האמן בסטודיו, שיעורי ציור וטבע דומם ביתי הופכים לחגיגה של צבעים וכתמים, עיוות והגזמה, ומבט הומוריסטי על דמותה כאמנית, כאם, כאדם.
רותם רוזנבוים מצייר ציור גדוש בצבע, בפרטים וסיפורים, ציור מלהטט, ילדי ופרוע, אלים ומטריד, שיוצר סוג של הצפה. זהו חלק מהחוויה שלו בעולם וזה גם האופן שבו הוא בדרך כלל יוצר. דמויותיו נלעגות וגרוטסקיות ויחד עם זאת אנושיות. הציור מותח את המציאות, מפרק, משבש ומעוות. הוא בו־זמנית מטריד וקודר, בוטה ורך, מצחיק וססגוני.
שעות פתיחת הגלריה: שלישי, חמישי ושישי בשעות 9:00־13:00, שבת בשעות 10:00־14:00 או בתיאום מראש עם זיוה ילין: 0547918049 וסופי ברזון מקאי: 0547918464
גבריאלה קליין, “ויקטורי”
קול קורא לשבוע העיצוב ירושלים 2022!
23-30.6.22
מפגש זום לקראת הקול הקורא: 25.1.22
בשנתו האחד עשר ובמהדורתו הבינלאומית השישית, שבוע העיצוב ירושלים, פרוייקט הדגל של בית הנסן ואירוע העיצוב המוביל בישראל, יתקיים בין התאריכים 23־30 ביוני 2022 בירושלים, בהשתתפות כ־200 מעצבים.ות מהארץ ומהעולם ויותר מ־40 אירועים, תערוכות, מיצבים ומיצגים.
בזמן שהאצה טכנולוגית, רעידות אדמה חברתיות ואי־וודאות אקולוגית הופכים את העתיד למעורפל ובלתי ניתן לחיזוי, הופך העבר לבלתי ניתן לשימור מאותן הסיבות בדיוק. בתווך, עומד עולם העיצוב על תפקידו הבסיסי כמהדהד ומשרת של רוח הזמן ותוהה על מקומו ותפקידו בסערה הרעיונית התמידית שבה חיינו מתנהלים. מתוך הדיון הנוקב בסוגיות אלה יעסוק השנה שבוע העיצוב בשאלת זמן ההווה ורישומו בשדה העיצוב.
מעצבים.ות, אוצרים.ות ויוצרים.ות מכלל הדיציפלינות מוזמנים.ות להגיש הצעות לעבודות קיימות או חדשות תחת התמה השנתית ותתי־הנושאים שבהם היא עוסקת. קנה המידה של העבודות גמיש – עבודות בודדות, פרויקטים רחבים, מיצבים, תערוכות, פרפורמנס, עבודות חוץ ועוד.
מעצבים.ות המעוניינים.ות לשמוע את הצגת התמה מפי צוות שבוע העיצוב, להשתתף בדיון ולהעלות שאלות לקראת הגשה לקול קורא – מוזמנים למפגש זום ביום שלישי, 25.1.22 בשעה 18:00.
הכניסו ליומן ושמרו את הקישור הבא:
https://zoom.us/j/92926664841?pwd=QkI3TERaZmNDaURmTHR1c1VxSW9PUT09
יכולים.ות להגיש בודדים או קבוצות. הגשות יתקבלו עד לתאריך 20.2.22
פרטים נוספים והגשה כאן
“אחת, שתיים”/ לי ברבו ואיילת שץ
הקוביה, יהושע ייבין 13, ניות, ירושלים
פתיחה: 20.1.22, בשעה 20:00
אוצר: דן אורימיאן
למסע שהוליד את גוף העבודות המשותף לתערוכה: “אחת, שתיים” יצאו לי ברבו ואיילת שץ מתוך התוודעות לשתי נשים שנפשן נקשרה בעמק המצלבה: הראשונה – זהרה לביטוב, טייסת הפלמ”ח הראשונה שהתרסקה אל מותה בעמק בשנת 1947. השנייה – רינה ניקובה, הפרימה בלרינה הציונית הראשונה, שהקימה את “בית רינה ניקובה” (“הקוביה” כיום) כסטודיו למחול ובו פעלה עד מותה בתאונה בשנת 1973. סיפור חייהן של הטייסת והבלרינה הצית את דמיונן של ברבו ושץ.
באמצעות פרקטיקות של ליקוט ואיסוף, צילום ותפירה, על התפר שבין אמנות למלאכת יד, נרקם מפגש דמיוני בין השתיים, צובר חיים וממשות ומקבל ממד של שותפות גורל. ההבטחה הגדולה מתחלפת בתחושת אסון ידוע מראש המרחפת מעל ראשן של לביטוב וניקובה, כמו מהדהד את דבריה של זהרה למכר: “אל תצלם אותי, כל מי שמצלם אותי מת”.
התערוכה מסכמת את תכנית השהות “חדר זוגי – דאבל דייט” שהתקיימה בקיץ האחרון בשיתוף גלריית הקוביה וגלריית “ביתא” ובתמיכת מענק מפעל הפיס לתוכנית שהות.
**הכניסה לאירוע על פי תקנות משרד הבריאות והתו הירוק
הגלריה פתוחה בימים ראשון־חמישי, בשעות 9:00־17:00, טלפון לבירורים: 02-5456222
לי ברבו, “פורטרט מקומט מס 5”, צילום דיגיטלי, 2021
נטע וינר – בשיבה לעתיד
הוא יוצר מוזיקה, תיאטרון, מחול ומה שביניהם – זמר, כותב, נגן אקורדיון וחבר להקת ההיפ־הופ סיסטם עאלי. שיריו כתובים בעברית, אנגלית, יידיש וערבית, ועם הלהקה הוא מופיע גם ברוסית ואמהרית. במקביל ליצירה הוא פעיל חברתי, מדריך נוער, מורה לכתיבה, מנהל מעבדת פיס לתרבות בשכונת ג׳סי כהן בחולון ומאמן קונג פו.
קוראים לו נטע וינר והוא האורח שלנו בלשם שמיים – פודקאסט התרבות של בית הנסן ומגזין ערב רב.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
