ועדת הפרס ע”ש חיים שיף לאמנות פיגורטיבית־ריאליסטית החליטה השנה להעניק את הפרס לשתי אמניות: זוכת הפרס לשנת 2021 היא שירה זלוור ולשנת 2022 רוני טהרלב. הפרס כולל מענק כספי בסך 10,000 דולר לכל אחת מהן, ותערוכת יחיד מלווה בקטלוג במוזיאון תל אביב לאמנות. תערוכה לשירה זלוור תפתח ביוני 2022, תערוכה לרוני טהרלב תתקיים במהלך 2023.
83 אמנים הגישו את מועמדותם לפרס השנה. האמניות הזוכות נבחרו על ידי חבר שופטים שכלל את האוצרת הראשית של מוזיאון תל אביב לאמנות מירה לפידות, האוצרת עמנואלה קלו, עו”ד גיל ברנדס, חבר מועצת המנהלים דורון סבג, וד”ר דורון לוריא. משקיפים: מנכ”לית מוזיאון תל אביב לאמנות טניה כהן־עוזיאלי, ומייסד הפרס דובי שיף.
מנימוקי חבר השופטים לבחירה: “לראשונה בחרה הוועדה להעניק את הפרס השנה לפסלת. יש בכך חידוש ומתיחת גבולות הפרס, שמזה 14 שנים הוענק לאמניות ואמנים בתחום הציור והרישום, והצעה למבט רחב יותר על העשייה הפיגורטיבית־ריאליסטית במדיום אחר.”
שירה זלוור, רועה גרמני, 2017
שירה זלוור (נ’ 1978), בוגרת המדרשה במכללת בית ברל, ותולדות האמנות ותיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים, לימדה במחלקה לאמנות רב־תחומית בשנקר. החלה להציג לפני למעלה מ־15 שנים עבודות פיסול קטנות ממדים עשויות שעווה וצבועות בצבעי אקריליק. הדמויות עתירות הפרטים שאותן יצרה, נראו כמלאכת יד רבת־כישרון של חובבים או כבובות הנמכרות בחנויות מזכרות – מהלכות על התפר בין הפולקלוריסטי לאמנותי. מאז שכללה זלוור את צורת הביטוי הזו, דרך משחקים בקנה מידה כאמצעי לחקור את מושג המודל – יצירה תלת־ממדית המייצגת דבר מה בזעיר אנפין – דוגמת פסל של בניין שיכון מוזנח, בשונה מהמודלים המיופים המשמשים אדריכלים. בשנים האחרונות החלה לעבוד בגודל טבעי, כאשר הפסל הוא ביחס 1:1 לאובייקט הממשי שאותו הוא מייצג. זלוור רותמת את המסורת הארוכה של פיסול ריאליסטי, כדי להצביע על הסביבה הישראלית – האנושית והבנויה – על כל חינה ופגמיה, ובה בעת מעלה שאלות עקרוניות בדבר היחס בין פיסול ריאליסטי ובין הדברים שאותם הוא מייצג בעולם.
רוני טהרלב, “אור אחר מזה”, 2018, צילום: יורם בוזגלו
רוני טהרלב (נ’ 1964) היא ציירת פיגורטיבית בעלת שפה מגובשת ומובחנת, העוסקת בדמות האנושית. אפשר לראות בגוף עבודתה הנפרש על פני כשלושה עשורים, חקר מתמשך של סוגת הדיוקן. ציוריה הם התכתבות אינטימית ורבת־ידע עם תולדות האמנות, החוקרת ללא הרף את הנחות היסוד של המסורת הקלאסית ומהרהרת על אודותן. טהרלב מתכתבת עם נושאים דתיים, מיתולוגיים וספרותיים, כאשר בדרך כלל תמונותיה טומנות בחובן משמעות אלגורית שחוט של מסתורין ואל־זמניות נמשך מהן. טהרלב עסוקה גם באופני הייצוג של נשים: כיצד הן נראות בתנוחות הקלאסיות המוכרות, כשהציירת משנה אותן מעט ומשחררת אותן מן האילוצים התרבותיים שתחמו אותן לאורך תולדות האמנות, וקיבעו את משמעותן. חקירה מתמשכת זו לקחה את טהרלב צעד אחד נוסף בסדרת דיוקנאות של דמויות בעלות זהות מגדרית עמומה, השואפות אל נקודת האפס של המגדר: הנקודה שבה נעלמת ההבחנה בין גבר לאישה. יצירתה העקבית והמחויבת של טהרלב מגלמת את הערכים שאותם מבקש פרס שיף להוקיר. רוני טהרלב מלמדת רישום וציור בבצלאל, ובין היתר נבחרה על ידי מוזיאון הלובר להשתתף בתערוכה “הירח: ממסע ממשי למסעות מדומיינים” לציון 50 שנה לנחיתת האדם על הירח, שהוצגה בגראן- פאלה בפריז באביב 2019.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
