נפתחה ההרשמה למסלול לימודי תעודה באמנות ישראלית בבית לאמנות ישראלית
13 קורסים * 3 סמסטרים * תעודת גמר מהמכללה האקדמית ת”א- יפו
בית לאמנות ישראלית גאה להציג את מסלול לימודי התעודה באמנות ישראלית, התכנית היחידה בישראל המתמקדת באמנות ישראלית ומרצים בה טובי האוצרים וחוקרי האמנות בישראל. התכנית מתאימה לאנשי אמנות, אוצרים, אספנים, מבקרים, כותבים וכל מי שמעוניין.ת להרחיב את היכרותו עם האמנות הישראלית ולהתמקצע בה.
התכנית כוללת קורסים העוסקים במבחר נושאי חתך המעוררים דיון ביקורתי בביטויים החזותיים של הקאנון ובנרטיבים שונים של האמנות הישראלית, תוך התייחסות אל ייצוגי הקונפליקטים והפערים בחברה ובתרבות בישראל.
במסלול יש לבחור 13 מתוך 15 קורסים. ניתן לפצל את המסלול לשנתיים.
בין הקורסים המוצעים: אדריכלות, עיצוב שירה ואמנות ערבית בישראל, תולדות האמנות הישראלית מראשית ימי בצלאל ועד ימינו, סיפורן של נשים צלמות, גיל וגילנות בראי האמנות, קיצור תולדות תערוכות המפתח, השפעות של אמנים בינלאומיים על אמנים ישראליים, אמנות הפרפורמנס, שנות השמונים באמנות הישראלית, אמנות פוליטית, אמנות שוליים ועוד.
הנרשמים למסלול זה זכאים לכניסה חינם למוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית למשך שנה.
מחיר מיוחד בהרשמה מוקדמת: 10,600 שקלים (מחיר מלא: 11,600 שקלים).
ד”ר גדעון עפרת ממליץ: “אם אתם שואלים את עצמכם: מי ומה אנחנו, מה הם פנינו? אם שאלת זהותכם התרבותית כישראלים ו/או כיהודים ו/או כגלובאליים מציקה לכם. אם אתם תוהים על מרחבכם – מערב, מזרח, ים תיכון? אם סוגיית אפשרותה או אי-אפשרותה של ‘ישראליות’ מעסיקה אתכם. אם, ככלל, תרבות ישראלית מעניינת אתכם, ויותר מכל, אמנות ישראלית מעניינת אתכם: תולדותיה, מעמדה הבינלאומי, יחסיה עם הספרות העברית ועוד – זאת התכנית המתאימה לכם”.
פרטים והרשמה בקישור: https://bit.ly/2Qf3H5B
“אמפי טיוי. בית הספר של העיר”
בית ליבלינג, אידלסון 29, תל אביב
עבודתה של האמנית מעיין מוזס וראיון עם הפעילה הפוליטית והסופרת אנג׳לה דיויס מוקרנות יחד בחלל אחד-חצוי. מעיין מוזס עומדת על הראש מול הכנסת, מתנגדת בגופה לצורתו ולתפקודו של בית המחוקקים המנהל את ענייני המדינה. ספר החוקים מעניק למדינה את הרשות להפעיל כלפינו כח. ההתנגדות הגופנית שבה אנו צופים בעבודת הוידאו של מוזס היא חלק מהיסטוריה של פעילות פוליטית כמחאה, כהפגנה וכפעולות פרפורמנס ציבוריות שבהן מסרב הגוף ומתנגד לכח המופעל עליו. זו גם פעולת התנגדות פרטית ואינסופית של האמנית כלפי אי הצדק שבסדר הקיים.
אנג׳לה דיויס היא אחת ממובילות תנועת המחאה ״הפנתרים השחורים״. בשנת 1970 נעצרה דיויס בהאשמת שווא ונלחמה בבית המשפט עד לזיכויה. הראיון שבו אנו צופים התקיים מתוך הכלא שבו נכלאה. בשיאו של הראיון היא נשאלת על ידי צוות הטלוויזיה השוודי המראיין אותה אם הפנתרים השחורים ימשיכו לנקוט באלימות. בתשובתה, דיויס אינה נופלת למלכוד הפופוליסטי, אלא מציגה את ההקשר האישי וההיסטורי לשאלת האלימות, ומצליחה לשלוט ולקבוע גם מתאה בכלא את גבולותיו הנכונים של הדיון. מתוך: (2011) The Black Power Mixtape 1967-1975; בימאי: יוראן רולסון
מתוך “אמפי טי וי”
“אביב אילם Silent Spring” / תערוכה קבוצתית
גלריה P8, רחוב הפטיש 1, ת”א
פתיחה: שישי, 9.7.21, בשעות 11:00-14:00
שיח גלריה: שישי, 23.7.21, בשעה 12:00
נעילה: 7.8.21
בהשתתפות: שמעון אדף, נטלי אילון, אלי גור אריה, שלומי חגי, גבי קריכלי
אוצר: אבשלום סולימן
התערוכה “אביב אילם” נולדה מתוך מחשבה על עולם ללא קולות אנוש. דימוי זה של עולם ללא דיבור אנושי, הוצב בשנה האחרונה כאופק קיצוני אפשרי של המלחמה בנגיף Covid-19. הסברה שנגיף הקורונה דלף ממכון ווהאן לווירולוגיה כשהוא נישא בידי סוכן אנושי טרם הוכחה או הופרכה, אך עצם האפשרות די בה לעורר חזיונות אסכטולוגיים על קץ הימים מעשה ידי אדם. בתוך אווירה זו של “שנת הקורונה” וההתכנסות פנימה של פעילות אנושית שהואטה, נולדה המחשבה על אמניות ואמנים העובדים עם ה-DNA של הדימוי הטבעי, ו”מגדלים” את הצורות והדימויים שלהם באופנים שונים של דגימה, שעתוק וחיבור.
“פירסינג מתוך אפרודזיקס”, מתוך עושר העמים, 2007, אלי גור אריה
לשם שמיים – פודקאסט התרבות של בית הנסן וערב רב חוזר לעונה שנייה
שיחות עומק עם יוצרים ויוצרות
״לשם שמיים״, פודקאסט התרבות של בית הנסן – מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה בירושלים, ומגזין האמנות והתרבות ערב רב. רונן אידלמן ויונתן אמיר מארחים יוצרים ויוצרות מעולמות הקולנוע, ספרות, אמנות, מחול, עיצוב ומוזיקה. שיחות על הצלחה, כישלון ומה שביניהם.
״לשם שמיים״ מופק ביוזמת בית הנסן וחברת רן וולף, ובתמיכת הרשות לפיתוח ירושלים ומשרד ירושלים ומורשת.
הפודקאסט מוקלט באולפן המרכז לאמנות ומחקר מעמותה בבית הנסן.
טכנאי הקלטה: אמיר בולצמן
עורך סאונד: דניאל מאיר
מפיקה: קארין שבתאי
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
