רב ערב 02.03.21

אירועים מקוונים פתוחים לקהל

חודש מרץ בבית לאמנות ישראלית

8.3.21 בשעה 20:00 – ערב מחווה לגברת רות דיין במסגרת יום האישה הבינלאומי

שיחות והרצאות על פועלה של רות דיין, אישה פורצת דרך, לוחמת למען זכויות אדם, שהניחה את היסודות לאופנה ולעיצוב הישראליים.

בהשתתפות:

ד”ר שלי שנהב קלר: “לידתה של משכית” / הרצאה

תמרה יובל ג’ונס: שיחה על מסעותיה של דיין ברחבי העולם

ליאור דיין: מבט אישי-משפחתי על פועלה של רות דיין.

האירוע מקוון, ללא עלות, בהרשמה מראש

להרשמה: https://taasuka.activetrail.biz/Ruth.Dayan

18.3.21 בשעה 18:00 – כנס ״אמנות בשעת משבר״

כנס מקוון רב משתתפים שיעסוק בסוגיות הבוערות של עולם האמנות בשנה האחרונה, במבט טראנס-דסיפלינארי, חוצה זמנים ותרבויות.

בהשתתפות: רחל אניו, רותי דירקטור, שיראל הורוויץ, פרופ’ תמר הרמן, ד”ר גל הרץ, מנאר זועבי, פרופ’ יוסי יונה, פינקפרונט – החזית הורודה, ד”ר גדעון עפרת וטלי תמיר.

כל אחד מהמשתתפים יציג בקצרה זווית אחרת בנושא אמנות בשעת משבר.

ללא עלות, בהרשמה מראש

תכנית הכנס בלינק ההרשמה: https://taasuka.activetrail.biz/Art.Conference

בראשית היה שחור / לירוי בר נתן

הגלריה בבארי

פתיחה: 3.4.21 מהשעה 17:30
נעילה: 3.4.21
שיח גלריה בהשתתפות האמן יתקיים ביום שישי ה-12.3 ברחבת הגלריה. ההשתתפות מותנית בהרשמה מראש אצל זיוה ילין או עמרי קרן לפידות.

אוצרת: ד”ר זיוה ילין

התערוכה הופקה בחסות מלגת הצטיינות שניתנה בנדיבות ידידי ביה”ס לחברה ואמנות במכללת ספיר.

בריאת הזהות מתחילה בבית. הבית הוא בראשיתי וקדום לתודעה. כמו החושך שלפני בריאת העולם והאדם. השחור הוא החושך, הרגע לפני שנדלק האור וניתן לזהות רק את סימני הרהיטים ולגשש דרכך ביניהם. השחור הוא הדברים הנסתרים בתוך הארון, לפני הגילוי והחשיפה לאור.

התערוכה עוסקת בתהליך הבריאה והיווצרות הזהות. זהו תהליך ארוך של התהוות. קשה לסמן בו לפני ואחרי, ציוני זמן לאורך הדרך, והוא מבליע בתוכו ומרמז על תהליך התהוות הזהות המגדרית, תהליך שנולד מתחושות נפשיות וגופניות, הסתגלות והכרה וקבלת הגוף האחר.

על רצועות נייר המכסות את קירות הגלריה מצייר לירוי בר נתן צלליות בשחור של מכחול גס ובשחור פחם. דימויים של פנים בית אל מול דימויי גוף, כשברקע סאונד של ציפורים צווחות. במרכז החלל וידיאו-אינסטליישן. המסך שוכב כשולחן וסביבו נסב הקהל, עוקב אחר תהליך היווצרות פסל גוף מתוך עוגה. התהליך מחזורי, בלופ, ומהווה בריאה ופירוק החוזרים על עצמם ללא סוף ומעלים שאלות על הגוף הקווירי, ההיברידי, המשתנה והמתגלם מתוך עצמו.

שעות פתיחת הגלריה: שלישי 9:00-13:00, חמישי 16:00-20:00, שישי 9:00-13:00, שבת 10:00-14:00, או בתיאום מראש עם זיוה ילין 054-7918049 או עמרי קרן לפידות 052-5013765

לירוי בר נתן

״חיבורים קטועים״ / תערוכה קבוצתית

הגלריה הלבנה בקיבוץ חצור-אשדוד

משתתפים: סהאר מיארי, אמירה זיאן, דוראר בכרי, אלא הייתם, עולה אלקרנאוי

זוהי תערוכה של חמישה אמנים, ערבים-ישראלים, המשלבים ביצירותיהם אלמנטים מסורתיים וחוקרים את זהותם הייחודית במרקם המרובד של החברה הישראלית, במתח הציבורי העכשווי בין הרצון להשתלב בחברה הישראלית ובין הנפת דגל פלסטין בהפגנות. כינוסם לתערוכה משותפת הוביל לשיח בנושאים כגון מקום האישה בחברה, מסורתי מול מודרני, ביקורת פוליטית ויחסי יהודים-פלסטינים. שימוש מושכל במדיומים שונים על ידי אמנים בגילים שונים המגיעים מעדות שונות וממקומות שונים בארץ מעלה שאלות ביחס למשותף ביניהם. מבלי לוותר על הזהות האישית הייחודית של יוצריהן, העבודות המוצגות בתערוכה מתגבשות לכדי שאלות ואמירות רלבנטיות לכלל החברה הישראלית. זו אמנות שמכוונת לשינוי המבט הישראלי-יהודי על הישראלי-פלסטיני והבניית חיבורים מלאים בין הצדדים.

שעות פתיחה: שישי ושבת בשעות 11:30-13:00
לתאום ביקור בשעות אחרות: 052-3298936, תמר
הגלריה הלבנה / www.hatzor.org.il

אמירה זיאן, “סמירה”, 2017

“גן יצחק” / אירית חמו

דנה גלריה לאמנות, יד מרדכי

פתיחה: שבת 6.3.21, בשעה 12:00
אוצרת: רווית הררי

במרכז תערוכת היחיד של אירית חמו “גן יצחק” ניצב גן פסלים מוקטן, הכולל אוסף מודלים של פסלים שונים, רובם פסלים ישראלים איקוניים. חלקם פסלי חוץ נודעים, חלקם אנדרטאות הפזורות ברחבי הארץ, אחרים הם פסלים המתייחסים לדימויי חוץ וטבע באופנים שונים, דוגמת מעגל החרמשים של אפרת נתן. רוב הפסלים מייצגים פיסול גברי, מונוליטי, מודרניסטי, שאיפיין את המרחב הישראלי משנות ה-50 עד שנות ה-70, שנות התעצבותו של האתוס הציוני והקיבוצי. עם זאת, בתהליך ההקטנה עוברים הפסלים גלגולים של עיבוד ושינוי, והמקור עובר טרנספורמציות חומריות ומנותק מהקשרו התרבותי עד שקשה לזהותו.

גן הפסלים המוצב על במה מוגבהת במרכז החלל כוסה בשכבת אבק דקיקה באמצעות “סופת אבק” – טכניקה מיוחדת שפיתחה חמו בשנים האחרונות. בשנים אלה הציגה עבודות דו-ממד גדולות עשויות שכבות אבק, שנדמו לתבליטי קיר הנפוצים באמנות הציבורית והקיבוצית בישראל. באמצעות שואבי אבק שעברו מניפולציות היא פולטת אבק רב שנאסף במקומות שונים. שכבות האבק ששוקעות לאיטן על הפסלים בחלוף הסערה מייצרות עליהם ציפוי דק וקטיפתי. במקרה זה, נאסף האבק בעת עבודות פינוי המוקשים של הצבא הישראלי באזור גדר המערכת. זהו אבק דרכים שהצטבר בעת החפירה בקרקע היבשה וגריסתה בחיפוש אחר מוקשים.

האבק עבור חמו אינו רק אמצעי לרוקן את הפסלים מן ההוד והמונומנטאליות המקוריים שלהם, כפי שהקטנתם עושה; האבק הוא גם מטאפורה לזמן שעבר ולשקיעתם של ערכים שהיו מקושרים עם האמנות הציבורית בישראל בשנות ה-50 וה-60. בנוסף, במהלכים אלה של הקטנה, שינוי וצבירת אבק, חמו מנכסת את האובייקטים לעצמה, מקרבת את הציבורי אל הפרטי, ומטשטשת את הגבולות בין פנים לחוץ ובין זיכרון אישי לזיכרון קולקטיבי. כשם שהקטנתם של המונומנטים הפיסוליים והפיכתם למודלים הופכת אותם לאובייקטים דומסטיים, כך אבק הדרכים שנוצר בפעולות שטח צבאיות הופך לחומר דומסטי הנפלט מתוך שואב אבק ביתי, והופך לחלק ממעשה האמנות. בנוסף, שמו של גן הפסלים, הקרוי על שם אביה של חמו, יצחק, שנפטר לפני שנה, הופך את הגן למעין גן זיכרון פרטי המורכב מפרגמנטים ציבוריים.

בתערוכה זו חמו מפנה מבט מפוקח ועכשווי אל האמנות הציבורית בישראל, בעיקר אל מונומנטים בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי שהיו נפוצים בתבליטי קיר ובציורי קיר בקיבוצים; מונומנטים שהיו חלק מן האמצעים ליצירת זהות מקומית שיתופית ולביטויו והשרשתו של האתוס הלאומי. בגן הפסלים הזעיר שלה, היא יוצרת קפסולה מרוכזת, מוקטנת ומאובקת של תולדות הפיסול הישראלי. חמו מציגה את האתוס הציוני כהווה זמני הכלוא בעברו הדהוי והמאובק. ארכיאולוגיה שממצאיה הם עקבות של מודרניזם ישראלי, שתקוותו לבנות ולהגדיר מקום טוב יותר נכזבה, בדומה לחזון הקיבוצי שנכשל.

אירית חמו, צילום: אלעד שריג

״האמת נמצאת בגרוטסקה״ / זויה צ׳רקסקי

היא אחת האמניות המצליחות ביותר בישראל ובעולם. בשנים האחרונות עוסקים ציוריה בעיקר בחוויית ההגירה לישראל, בילדות בברית המועצות ובדימוי היהודי בגולה. היא אמנית פוליטית וחברתית מובהקת שלא מפסיקה להסתבך כמעט עם כל מגזר במדינה, מייסדת קבוצת אמנות משפיעה שמעדיפה ליצור לבד, מאמינה בקומוניזם אך עובדת עם גלריות יוקרתיות שמוכרות את ציוריה במחירי האלפיון העליון. זויה צ’רקסקי מתארחת בלשם שמיים – פודקאסט האמנות והתרבות של ערב רב ובית הנסן.

להאזנה

זויה צ׳רקסקי – גן לוינסקי, 2014

״Permanent Residency״ / תערוכה לציון 20 שנות פעילות של קבוצת סלה-מנקה

בית הנסן ומרכז מעמותה לאמנות ומחקר

הכניסה לתערוכה בהרשמה מראש בלבד כאן > https://hansen.co.il/booking/

התערוכה, שמוצגת בחללי מעמותה ובית הנסן, נולדה בעקבות נסיעה של חברי קבוצת Sala Manca לשהות ממושכת במחוז אונטריו שבקנדה, וחזרתם כעבור כשנה למציאות הישראלית. התערוכה מציינת 20 שנות פעילות של הקבוצה הירושלמית העצמאית פורצת הדרך, שחבריה הם בני הזוג לאה מאואס ודיאגו רוטמן, אמנים ילידי בואנוס איירס. במסגרת פעילותם הרב-תחומית חברי הקבוצה יזמו וערכו (מ-2001) את כתב העת לאמנות הערת שוליים, אצרו והפיקו את סדרת אירועי האמנות הערה (שליוו את גיליונות כתב העת), וב-2009 ייסדו בעין כרם את המרכז לאמנות ומחקר מעמותה. מאז 2013 המרכז פועל בניהולם בבית הנסן. עבודותיה של הקבוצה הוצגו בתערוכות רבות ובפסטיבלים בארץ ובעולם, והן עוסקות בפואטיקה של תרגום, הגירה וארעיות ובסוגיות חברתיות ופוליטיות קשורות.

בתערוכתם הנוכחית, שתלווה באירועים פרפורמטיביים, הם עוסקים ברכישה, פירוק, הקמה והעברה של מבנים ארעיים (סוכות), ביצירת העתקים לא מאושרים של יצירות שונות ובחיפוש ריבונות ארעית וניידת. את תהליך המעבר לקנדה התחילו חברי הקבוצה בפעולה של מכירת חפצים אישיים לקראת נסיעתם (garage sale). זו התקיימה כתערוכת מכירה בגלריה העירונית כפר סבא ותועדה בעבודת וידיאו שמוצגת בתערוכה הנוכחית. כשהגיעו לאונטריו שכרו את בית המגורים המרוהט היחיד בעיר קינגסטון – מעין “מוזיאון משפחתי” של משפחת S, שעוצב בסוף שנות השישים של המאה ה-20. עבודת וידיאו נוספת בתערוכה מתעדת את חיי היומיום המשפחתיים בתוך תפאורה זו: תהליכי ההסתגלות התרבותית של הילדים וההורים, יציאות לטבע הנפלא והרהורים על הגירה וזהות.

שעות פעילות התערוכות:

שני-חמישי 18:00-12:00, שישי 14:00-10:00, שבת 14:00-10:00

הכניסה למתחם בהתאם להנחיות משרד הבריאות והתו הסגול.

לפרטים נוספים בקרו באתר בית הנסן https://hansen.co.il