בספר האמן “לוסי חולה” מצטלבת הנטייה של רוזן לפנטזיה ובדיון עם עימות ישיר עם מחלת הסרטן. גרסה חלקית של העבודה הודפסה עבור פסטיבל האמנות Steirischer-Herbst, גראץ, 2020.
רועי רוזן הוא אמן, קולנוען ומחבר, פרופסור בפקולטה לאמנות המדרשה, מכללת בית ברל. לצפייה בספר והורדה שלו לחצו כאן.
כנס ירושלים לאמנות, הנערך זו הפעם החמישית, הוא יוזמה משותפת של מוסד האמנות הירושלמי מנופים וכתבי-העת ערב רב והרמה, ונועד לחבר בין הנעשה במוסדות להשכלה גבוהה לבין אמנים, אוצרים, מנהלים אמנותיים ואנשי מקצוע מעולם האמנות והתרבות בישראל ומחוץ לה. עורכי הכנס: רינת אדלשטיין, רונן אידלמן, יונתן אמיר, מפיקה: אלינה אלכסה
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
לא מרגישה נוח עם ההסברים של רועי לאיורים. מרוב שהוא רוצה לברוח מההעשייה האוטוביוגרפית, הוא קורס לתוכה באמצעות לשונו. הדברים מוכחים עד כמה קשה, עד בלתי אפשרי ליצור אמנות מחומרים אישיים טראומטיים כמו מחלה קשה ומפתיעה ובטח בטווח זמן קצר בין האירוע לבין התחלת העבודה על הפרוייקט. בכלל, מאז ומתמיד קיים פער עצום ומבלבל בין הוירטואוזיות – הטכנית, האילוסטרטיבית, של רועי לבין הקונסטרוקציה הקונספטואלית והתכנים ‘הכבדים’ שאיוריו נשענים עליה. בתערוכתו הגדולה – הרטרוספקטיבית , קל היה לחוש במניירה ששורה על החלל ולא עזרו גם כל פעלולי האצירה. קיבלנו עוד ועוד כמעט מאותו דבר, רק עם טקסטים מתחלפים וגם עכשיו עברה בי תחושה דומה שהתחזקה דווקא עם משפטי הפתיחה של רועי על רקע עבודה מוקדמת שלו
דבורה
| |