ביום שני ה-2.11.2020 ידון בית המשפט העליון בערעור שהגישה האגודה לזכויות האזרח לפני כשנה וחצי, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בפרשת הפסל מק’ישו, שקבע כי ראשת העירייה מוסמכת להנחות מוסדות תרבות עירוניים לגבי יצירות אמנות שעשויות לפגוע ברגשות הציבור.
את העתירה לבית המשפט המחוזי הגישה העמותה בינואר 2019, לאחר שראשת עיריית חיפה, ד”ר עינת קליש רותם, הורתה למוזיאון חיפה להסיר את היצירה מק’ישו של האמן הפיני יאני לינונן, המציגה את דמותו של הליצן רונלד מקדונלד צלוב על גבי צלב עץ, זאת לטענתה כדי למנוע פגיעה ברגשות הציבור. בפסק הדין נקבע כי לראש העירייה יש סמכות, ואף חובה, לפעול למניעת פגיעה ברגשות אוכלוסיית העיר, ולכן היא מוסמכת “להנחות את כל גורמי הרשות המקומית, לרבות גורמי אומנות ותרבות הפועלים מטעם העיריה ובתחום שיפוטה, להביא במסגרת שיקוליהם העצמאיים את החובה למנוע פגיעה ברגשות”.
בערעור, שהגיש היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, עו”ד דן יקיר, נטען כי הזכות החוקתית לחופש הביטוי מחייבת לתת למוסדות תרבות עצמאות בנוגע לתוכן האמנותי המועלה בהם, וכי לראשת העיר אין סמכות להורות למוסדות תרבות להסיר יצירות מסוימות. עו”ד דן יקיר: “פסק הדין שניתן בעתירת מק’ישו מכשיר מעורבות של ראש עירייה בתוכן האמנותי של מוסד תרבות שפועל באותה העיר. זו לא רק קביעה משפטית שגויה, אלא גם מתן פתח מסוכן ביותר למעורבות של נבחרי ציבור ופוליטיקאים ביצירות שמועלות במוסדות תרבות”.
זו הפעם הראשונה שבית המשפט העליון ידון בחופש האמנותי של מוסדות תרבות בכלל ושל מוסדות תרבות עירוניים בפרט.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
