מדי שנה מקיים מוזיאון הכט תחרות ליוצרים צעירים בתחומי הציור, הצילום, הפיסול, וידאו ארט ומיצב. מסורת התחרות החלה בשנת 1992 ביוזמת ד”ר ראובן הכט, ששאף לעודד כישרונות צעירים בראשית דרכם האמנותית. במהלך השנים הלכה ותפסה התחרות מקום נכבד בין התחרויות המתקיימות בארץ בתחום זה, ומבין הזוכים בתחרות במשך השנים, ישנם לא מעט אמנים ידועים, המציגים בתערוכות בארץ ובחו”ל.
תהליך השיפוט לבחירת הזוכים בתחרות התבצע ע”י חבר השופטים עמו נמנים ד”ר סורין הלר, גב’ בתיה דונר, פרופ’ אסתר לוינגר וגב’ בתיה איזנווסר-ז’נקור. בדרך כלל, הפרסים בשם קרן הכט מוענקים בטקס חגיגי במוזיאון ובמעמד זה נפתחת תערוכה של עבודות הזוכים באגף האמנות. השנה, בגלל הקורונה, בוטל הטקס והתערוכה נדחתה למועד מאוחר יותר, אך הענקת הפרסים נעשתה במועד המתוכנן.
במקום הראשון בתחרות זכה יונתן רון, סטודנט בתכנית MFA לתואר שני באמנויות בבצלאל (פרס בסך 10,000 ₪), במקום השני זכה אשחר חנוך קלינגבייל, סטודנט לתואר שני באמנויות בבצלאל (פרס בסך 6,000 ₪) ואת המקום השלישי חלקו ביניהם ועומר שך, סטודנט לתואר ראשון באמנות רב-תחומית בשנקר ולאה אוצ’יטל, סטודנטית לתואר שני בתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטת חיפה (כל אחד קיבל פרס בסך 2,000 ₪).
מוזיאון הכט עלה לכותרות בינואר השנה, לאחר שאירוע בהשתתפות האמן סאהר מיעארי שהיה אמור להיערך במקום, בוטל ע״י מנהלת המוסד שונית נטר-מרמלשטיין, בטענה שעל המוזיאון להתחשב בדעת הקרן שמתקצבת את המקום, ואינה מעוניינת להעניק במה לאמנים פלסטינים.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
