בגילוי דעת המיועד לממשלת ישראל, בשם “נשיאים/ות ורקטורים של מוסדות להשכלה גבוהה בתחומי האמנות, התרבות והיצירה”, מבקשים ראשי שלושה מוסדות אמנות “להביע התנגדות ומחאה כנגד הניסיון לשנות את חוק התרבות והאמנות ולהוסיף לו מבחני נאמנות שישפיעו על התמיכה במוסדות הציבור הנתמכים או ממומנים בתחום התרבות”. על גילוי הדעת, שיזמה האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, חתמו פרופ’ עדי שטרן וד”ר יובל קרניאל מבצלאל; פרופ’ יולי תמיר, נשיאת שנקר; ופרופ’ ינעם ליף ופרופ’ מיכאל קלינגהופר מהאקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים.
השבוע אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את חוק הנאמנות בתרבות של שרת התרבות והספורט מירי רגב. החוק מאפשר למשרד התרבות למנוע תמיכה מגופים שמקיימים פעילות “החותרת תחת המדינה וסמליה”.
“כמי ששוקדים על ההשכלה הגבוהה ואחראים על חינוך הדור הבא של החברה הישראלית”, נכתב בגילוי הדעת, “אנו רואים בהצעה פגיעה בחופש היצירה, בתרבות הישראלית ובחוסנה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, בעלת תרבות חופשית ופתוחה. חברה המאפשרת ליבון פתוח של כל שאלה, ביקורת, מחלוקת, וגיוון, ללא התערבות פוליטית, וללא הכתבה של נאמנות או פטריוטיות מבית מדרש אחד, של הממשלה”.
וכך נחתם גילוי הדעת: “אנו פונים ומבקשים לשקול שוב את הצעת החוק, שחקיקתו תהווה כתם על דמותה של ישראל כחברה המעודדת אמנות ותרבות חופשית, פתוחה, הנוצרת ומיועדת לכל אדם, ללא הבדל דת, גזע, מין, נטייה או השקפה פוליטית. אנו נמשיך לחנך את הצעירות והצעירים, היוצרים והיוצרות, לאורם של ערכי חופש הביטוי, חופש היצירה ותרבות פתוחה שאינה חוששת מביקורת או מדעה אחרת ושונה”.


אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה


“When I hear the word culture, I reach for my revolver”
הרמו גרינג,סגנו של היטלר.בראבו מירי.
רענן
| |