“על הדרך”, ספרה החדש של ליאורה חשין
“על הדרך” הוא ספרה הרביעי של האמנית ליאורה חשין, צלמת משוטטת המתעדת את חיי החומרים שמהם עשוי היומיום. כמו בספריה הקודמים – “אמנות רחוב בתל-אביב – Befriend Your Demon”, “אמנות רחוב בישראל – Do Not Disturb” ו”פירורים – Perurim” – חשין הולכת אל הקרוב והמוכר שנושא בקרבו את מה שחלף ועבר.
על הדרך הוא ספר על הליכה וגילוי, על שוטטות ועל שהות, על הוויה ועל קשב. היות בדרך הוא מצב מתמיד של תנועה, חיפוש אחר סימני שאלה. זוהי ההליכה ללא קוצב זמן וללא לוח מטרה. חשין הולכת סביב, ולא אל. סביב הבית, סביב השכונות הסמוכות לבית. היא נמצאת בסביבה.
הכותרת “על הדרך” נושאת משמעות כפולה: היא ביטוי שגור לאגבי, לבו-זמני, למובן מאליו, והיא גם הצבעה על השיטה, על דרך הפעולה. הדרך אצל חשין היא האגבי. היא תשומת הלב אל המוסט, השולי, המקוטע – אל הגוסס שהוא עדיין חומר חי, נטול הילה ובכל זאת שריד שמשמר את ההיסטוריה. (כתבה: טל פרנקל-אלרואי).
הספר נמכר בתל-אביב במרכז הבאוהאוס, רח’ דיזנגוף 77, במגדלור, רח’ לבונטין 1, בתולעת-ספרים, רח’ מזא”ה 7; בירושלים בחנות ירדן, רח’ יפו 42; ואצלי, ליאורה, 0505529033.
leorache@netvision.net.il
“הנני וּמיהו?”, מעשה תיאטרוני של ארנסטו לוי ותמר רבן בשיתוף אנסמבל 209
בהשראת ספרו של פטר וייס, “הצל של גופו של העגלון”
חמישי, 26.4.18, בשעה 20:30
שבת, 28.4.19, בשעה 20:30
חמישי, 3.5.18, בשעה 20:30
מופע בין-תחומי חדש של תמר רבן וארנסטו לוי בשיתוף אנסמבל 209. שמונה פרפורמרים ממזגים בין התחושות, הקולות והמרקמים המתוארים בצורה היפר-ריאליסטית וללא עמדה רגשית בספרו של פטר וייס, “הצל של גופו של העגלון”, לבין הכאן ועכשיו ביצירה אוניברסלית ואקטואלית, הכוללת גם וידיאו-ארט ועבודת סאונד חיה.
משך המופע: כ-80 דק’.
במת מיצג, מקלט 209 ע”ש דן זקהיים, התחנה המרכזית החדשה, רח’ לוינסקי 116, תל-אביב.
פרטים נוספים בקישור או בטלפון 03-5372096.
כרטיס זוגי יוגרל בין קוראי “ערב רב” שישלחו מייל!
השקת סדרת הרצאות – האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל
האיגוד המקצועי של האמנים הפלסטיים בישראל שמח לבשר על השקת סדרת הרצאות חדשה שתארח אחת לחודש מומחים העומדים בראש גופי, מוסדות אמנות וועדות בחירה הטובים בישראל. בין המרצים במהלך השנה יתארחו נציגים בכירים מהגופים Artis , Outset, מפעל הפיס ומשרד התרבות. בכל הרצאה ישתפו המרצים מנסיונם המקצועי, ידונו בניווט קריירות של אמנים ישראלים בארץ ובעולם ויעניקו מיפוי לתמונת המצב של האמנות הישראלית בימינו. לסיום יעבירו הסבר והנחיות כיצד יש להגיש הצעה מוצלחת למוסדם, מה הם מחפשים ואילו דגשים יש לשים בהגשה.
המפגש הראשון: ורדית גרוס, מנהלת ארטפורט, יום שני, 23.4.18, בשעה 17:00, רח’ אילת 23, תל-אביב, מכון אבני.
ארטפורט היא תוכנית הרזידנסי המובילה בישראל. בכל שנה מעניקה התוכנית לשישה אמנים ישראלים לתקופה של 12 חודשים חלל סטודיו, מענק להפקת עבודות, סדנאות הכשרה מקצועיות, ליווי אוצרותי ומפגשים עם אוצרים בינלאומיים.
ורדית גרוס היא אוצרת ומנהלת אמנותית, בין מייסדי עמותת ארטיס ובעלת נסיון עבודה בעמותה Creative Time בניו-יורק. ב-2013 הקימה את ארטפורט יחד עם קרן אריסון, ומאז היא מובילה אותו כאחד הגוף החשובים לתמיכה באמנות ישראלית.
לעדכונים הירשמו לניוזלטר האיגוד igud.a.p@gmail.com ועקבו אחרי האיגוד בפייסבוק www.facebook.com/artist.copyrights.
לפרטים נוספים: igud.a.p@gmail.com, 03-5223045.
http://igud-omanim.org/
“One Week“, תערוכת יחיד לאמן מתן גולן
גלריה אלפרד, תל-אביב
אוצרת: סמדר לוי
פתיחה: חמישי, 19.4.18, בשעה 20:00
נעילה: 18.5.18, בשעה 14:00
תערוכת היחיד של מתן גולן בגלריה אלפרד נושאת את שמו של סרט הקומדיה האילם “One Week” של באסטר קיטון משנת 1920. גיבורו של הסרט, שזה עתה נישא לאהובתו, מנסה במהלך שבוע אחד לבנות בית בהרכבה עצמית, שקיבלו בני-הזוג הצעיר כמתנת חתונה. בסופו של השבוע ולאחר כוריאוגרפיה של טעויות וכשלונות בנייה כמעט מופרכים, ושלל פעלולים ומניפולציות המופעלים על גופו של הגיבור וביתם החדש, הבית מתפרק לחלקיו. גולן מאמץ את דמות הגבר האנטי-גיבור והקומית-טרגית של באסטר קיטון כאב רוחני של עבודותיו. הוא מציב בחלל שבע עבודות פיסול והקרנות אור, הפורסות את הניסיונות, הכשלונות ואף את אי-האפשרות לקינון גברי, כאפשרות קיומית, מקומית ואמנותית.
התערוכה תלווה בשני אירועים:
במוצאי-שבת, 5.5.18, בשעה 19:30, תיערך הקרנת הסרט “One Week” של באסטר קיטון, שתלווה בהרצאה ושיחה עם הדוברים תמר גטר ויהודה נוריאל.
ביום חמישי, 17.5.18, יתקיים מופע מחול של הרקדנית ליהי וגמייסטר כמחווה לתערוכה.
מתן גולן, “ללא כותרת (ורוד 1)”, 2016
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
