“תנסי להיזכר”, מבקשת ממני המראיינת בתערוכתה של עפרי כנעני “For Her Own Good (לטובתה האישית)”, “אם פעם מישהו או מישהי בעבודה, במשפחה, אדם שהיו לך איתו יחסי חברות או יחסי מרות, הציע לך לשתוק, לא לדבר, כי זה עדיף לך. האם אמרו לך אי-פעם לשתוק לטובתך האישית?”. המראיינת רושמת את תשובתי בקפדנות, ובתמורה אני מקבלת סיפור שתיקה-השתקה של אשה אחרת, אחת מני רבות באוסף ההשתקות היומיומיות של כנעני.
שאלתה של המראיינת מלווה אותי לאורך התערוכה כולה, המוצגת כעת במרכז מעמותה שבירושלים. במסגרת התערוכה חקרה כנעני את סיפורה של אמה גולדמן, אקטיביסטית אמריקאית שפעלה בתחילת המאה ה-20 ולחמה עבור זכויות אדם, זכויות נשים וחופש ביטוי. התערוכה מתרכזת במשפט שנערך לגולדמן בשנת 1917, שבסופו הורשעה ונשלחה למאסר. במהלך תקופת המשפט נאסר על גולדמן לדבר בציבור, ובאחד האירועים שבהם השתתפה הופיעה מול הקהל עם מטפחת בפיה ושתקה.
הסיפור של גולדמן מרתק בפני עצמו, אבל הנושא המרכזי של התערוכה הוא האופן שבו השפה והמלים עצמן משמשות אמצעי להשלטת כוח. כנעני לוקחת את השתיקה של גולדמן ומפיחה בה דיבור באמצעות שחזור של הסיטואציה וחזרה על המלים המתארות את מופע השתיקה בדרכים שונות.
צילום: איריס פשדצקי
התערוכה עוסקת בהשתקה, בהסגברה, בעדות ובהתנגדות במישור המילולי, אבל תחושת האילמות מושגת דווקא דרך הטיפול של כנעני באור: הקרנת אור יוצרת את המלים שנראות מבעד ללוחות הזכוכית; אור מקרין את הדימויים, הטקסטים וחומרי הארכיון; ובנקודת ההתחלה והסיום של התערוכה יושבת המראיינת מאחורי שולחן ומאחוריה אור בוהק, מסנוור ומעוור את הנכנסים והיוצאים.
עפרי כנעני, “For Her Own Good (לטובתה האישית)”
מרכז מעמותה, בית הנסן, גדליהו אלון 14, ירושלים
שעות ביקור: שני ושלישי, 12:00–16:00; רביעי, 14:00–18:00; שישי (פרפורמנס), 10:00–14:00
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
