חמישה אמנים ערבים בינלאומיים טוענים כי עבודותיהם מוצגות בבינאלה הים-תיכונית לאמנות בסכנין על אף שמעולם לא אישרו את השתתפותם באירוע. האמנים – היוצר הלבנוני אכרם זעתרי, האמן הלבנוני-אמריקאי וליד ראאד, יטו ברדה ובוכרה ח’לילי הצרפתיות-מרוקאיות והיוצרת הצרפתייה-אלג’יראית זינב סדיירה – דורשים להסיר את עבודותיהם לאלתר מאחר שהושאלו לתערוכה ללא הסכמתם על-ידי האוסף הצרפתי Frac Paca””.
בהודעת האמנים נכתב כי “ארגון אמנותי בשם ‘הביאנלה של הים התיכון’ בסכנין, ישראל, הכריז לאחרונה דרך הניוזלטר הנפוץ e-flux על השתתפותנו […] בתערוכה הקרובה. זה היה שקר וניסיון לעשות לנו קואופטציה. לא הסכמנו להשתתף באירוע זה. היצירות שלנו הושאלו ללא ידיעתנו על-ידי פראק-פאקה, אוסף ציבורי אזורי צרפתי, לאחר פניית אוצרת הביאנלה. ברגע ששמענו על ניסיון זה של שיתוף פעולה, דרשנו רשמית שהביאנלה תסיר מיד את עבודותינו, תמחק את אזכור השתתפותנו ותתקן את המידע בהודעות לתקשורת.
“כתבנו מיידית לפראק-פאקה והבענו את זעמנו על השאלת יצירות אמנות בלי אישור האמנים. בסופו של דבר העביר פסקל נווה (Pascal Neveux), מנהל פראק-פאקה, בקשה להסרה מיידית של עבודותינו. אנו קוראים לפראק-פאקה לפרסם הצהרה פומבית המבהירה את עמדתה ביחס לזכויות האמנים. אנו עומדים בסולידריות מלאה עם עמיתינו הפלסטינים ועם העם הפלסטיני.
יטו ברדה, בוכרה ח’לילי, זינב סדיירה”.
בתגובה פירסמו אי-פלוקס התנצלות, ולפיה הם ״מעוניינים להתנצל על הפצת פרסום מטעה על הביאנלה לאמנות ים-תיכונית, שכלל כמה שמות של אמנים שמאוחר יותר למדנו שמעולם לא נתנו את רשותם להשתתף בתערוכה”.
מנהלה האמנותי של הביאנלה, בלו סימיון פיינרו, בתגובה: “הביאנלה הים-תיכונית השלישית נפתחת ב-29 ביוני בעמק סחנין, ביישובים משגב, סחנין, עראבה ודיר-חנה. בביאנלה משתתפים 60 אמנים מ-25 ארצות, ובהם אמנים רבים מארצות ערב שלישראל אין יחסים דיפלומטיים איתם, כמו כוויית, בחריין, אפגניסטן, אלג’יר וכו’.
“הביאנלה הים-תיכונית יצרה שת”פ עם מוזיאוןFRAC ממרסיי וביקשה לשאול יצירות וידיאו של כמה אמנים מארצות ערב, בין השאר ממרוקו ומלבנון. הבקשה של אוצרי הביאנלה נשלחה לפני שנה וחצי, והוועדה האמנותית של המוזיאון החליטה להשאיל את היצירות מאוסף המוזיאון, שהוא אוסף לאומי, לתקופת תצוגת הביאנלה. הביאנלה נדרשה לשלם תמורה כספית עבור ההשאלה, כפי שמקובל במקרים כאלה. מנהל FRAC מציין בעיתון ‘למונד’ הצרפתי, בכתבה הקשורה לנושא, וגם בעיתון ‘הארץ’, ששלח הודעות לאמנים בדבר השתתפותם בביאנלה עם העבודות שהושאלו מהאוסף.
“לפני כמה ימים, בצורה יוצאת דופן, מנהל המוזיאון הצרפתי העביר בקשה לביאנלה הים-תיכונית להסיר את יצירות האמנים הערבים שהשאיל לתערוכה בטענה של התנגדות האמנים להציג בישראל. החלטה זו היא החלטה פוליטית שנתמכת על-ידי תנועת ה-BDS, שמטרתה ליצור חרם על ישראל בכל תחום אפשרי, כולל תחום האמנות, כביטוי לאנטישמיות החדשה שנוצרה בצרפת ובאירופה בשנים האחרונות, ולהפיץ את האנטישמיות בעולם באמצעות פגיעה בישראל, תוך הכפשת שמה ובידודה במישור העולמי ויצירת חרם בינלאומי עליה. ברשתות החברתיות מופיעה קריאה בתיוג ה-BDS להחרים את האירוע ולא להסכים לקחת חלק בו.
“יש לציין שיצירות האמנים הנ”ל מוצגות בבתים ובבתי-עסק של האוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת בצפון הארץ, בערים סחנין, עראבה ודיר-חנא, כאשר המטרה המוצהרת של הביאנלה היא ליצור במה לשיח ודו-קיום באמצעות האמנות.
“האמנים שביקשו להסיר את עבודותיהם הצהירו שהם תומכים במאבק הפלסטיני כנגד ישראל ולא מוכנים לשתף פעולה עם ישראל באמצעות הצגת עבודותיהם בביאנלה. אוצרי הביאנלה: ‘כוחה של האמנות להתעלות על המחלוקות והסכסוכים הפוליטיים הקיימים בין קהילות ולשמש כלי ביטוי חופשי המגשר בין אנשים וקהילות הנמצאים בסכסוך ובמחלוקת. מטרתה של האמנות לאחד ולא להפריד ולא להגביר שנאה ואיבה ואלימות באמצעות חרמות שייצרו מצבים של מלחמות, פליטים הנוהרים לאירופה כדי למצוא מקלט, פעולות טרור בכל העולם וכו’. יש לציין שישנם אמנים מארצות ערב שלא נענו לקריאה להחרים את הביאנלה – ממדינות כמו בחריין, אלג’יר, אירן, אפגניסטן, ירדן וטורקיה, ועבודותיהם מוצגות בביאנלה. קטלוג הביאנלה יופק ויודפס בבחריין באנגלית, בעברית ובערבית, על אף שלבחריין אין קשרים דיפלומטיים עם ישראל'”.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
