פרס בצלאל לצילום יוענק השנה לאמן תומס גאלהר (Thomas Galler). הפרס, המוענק השנה זו הפעם הראשונה, נועד לתמוך בעשייה חדשנית בשדה הצילום ולקדמה. הוא כולל מענק כספי בסך 12,000 ₪ והפקה של תערוכת יחיד בגלריה לצילום בבצלאל במהלך השנה הקרובה.
תומס גאלהר נולד ב-1970 בבאדן, שוויץ, וכיום הוא חי ופועל בציריך. עבודתו בוחנת שאלות העוסקות בייצוג המציאות ובפרשנותה. תערוכותיו כוללות תצוגה של דימויים מ”יד שנייה”, אותם האמן עורך לרצף חדש. דימויים אלו כוללים תצלומים שנעשו במקור על ידי צלמים חובבים ומקצועיים כאחד, מסמכים מצולמים, חומרים של צלמי עיתונות וטלוויזיה וכן חומרים של צלמי וידיאו שנלקחו ממאגרי מידע ומדיה שונים המאוחסנים ברשת. כאשר בוחנים את מארג החומרים שגאלהר מציג, נפרשׂ בפני הצופה עולם של דימויים ממקומות שונים בעולם – בעיקר מאזורי משבר במזרח התיכון. הדימויים שהוא בוחר מאזורים אלו הם על פי רוב דימויים באנליים, אשר רק מבט מעמיק בהם ומידע באשר להקשר יצירתם מסגירים את מקורם.
תומאס גאלהר – כוח אווירי מעל הפירמידות שבגיזה, מתוך סדרת הגלויות “כוכב מזהיר” שחולקו בקהיר בשנת 2010.
ועדת הפרס, שבחנה 45 תיקי עבודות של מועמדים/ות, כללה את האוצרת גלית אילת, האמנית ובוגרת המחלקה לצילום יעל ברתנא, והאוצרת הדס מאור. בעמדת משקיף עמד ד”ר דור גז, ראש המחלקה לצילום.
בנימוקי הבחירה נכתב כי ״יצירתו של גאלהר, המציעה מסע אל נבכי עולמות דימויים שאנשים מצלמים במקומות שונים ברחבי העולם, אינה עוסקת במחקר אנתרופולוגי במובן המקובל של המילה ואינה מבקשת לחקור את התרבויות השונות. היא מתמקדת בתוצרי המדיה שחיילים או אזרחים מייצרים ומעלים לרשת האינטרנט. רוב החומרים נדגמים מן המסך, והאמן נמנע מיצירתם של דימויים מקוריים חדשים. עבודותיו חוקרות את תרבות המדיה (“יד שנייה”) הגלובלית ואת האופן שבו מיוצג העולם בין מפיצי הדימויים הדיגיטליים. יצירתו של גאלהר משקפת במידה רבה מגמות עכשוויות בשדה הצילום העכשווי וזכתה להכרה ולהערכה בינלאומיות בעשור האחרון. אנו גאים להוקיר יצירה ייחודית זו ולעודד את המשכה״.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
