האמן ראובן ברמן קדים נפטר בסוף השבוע בגיל 85. הלווייתו נערכה ביום שישי בבית העלמין ברחובות. ברמן קדים נולד בפילדלפיה בשנת 1929. הוא עלה לישראל ולמד בבצלאל בשנות החמישים, בהמשך התגורר במקסיקו, חזר לישראל, שימש כמבקר אמנות בג’רוזלם פוסט ובידיעות אחרונות ולימד במחלקה לאמנות בבצלאל ובמחלקה לאדריכלות בטכניון. את השם קדים הוסיף לשמו בגיל מאוחר. בשנת 2011 זכה בפרס למפעל חיים מטעם משרד התרבות ופרסם את ספרו ״אמנות גיאומטרית – הסוד הנסתר של הטבע״.
בנימוקי הענקת הפרס נכתב כי “משנות ה-70 ואילך הזדככה ההפשטה הגיאומטרית בעבודתו של ברמן קדים, והתגבשה לכדי נוסח חריף וצלול שהמשיך את מסורת הבאוהאוז, הקונסטרוקטיביזם וה-Hard Edge. (…) בארבעת העשורים בהם הוא פועל בהתמדה, בעיקשות ואפילו בבידוד אמנותי מסוים בתחום שהתווה לעצמו, הוא קשר את עבודתו, לאחר הקשר הראשוני עם האמנות המינימליסטית והפיתוחים הדקורטיביים שלה, עם חידושים בעולם המדעי והטכנולוגי. הכוונה לשיטות הריצוף של המישור של המתמטיקאי רוג’ר פנרוז, למתמטיקה של הפרקטלים מייסודו של המתמטיקאי בנואה מנדלברוט, שניהם משנות השבעים ולתגליתו של דן שכטמן משנות השמונים, של הקוואזי גבישים, שעליה זכה השנה בפרס נובל לכימיה. בין שלושת התחומים האלה קיימים קשרים הדדיים, גם בעולם המדעי עצמו, גם בהיותם נגישים לטכנולוגיה הדיגיטלית שאותה אימץ ברמן קדים, בנוסף או כתחליף לציור על בד ועץ, וגם בזיקתם לארכיטקטורה ולאורנמנטיקה שלה, בתרבויות קודמות ובעיקר בתרבות האסלאמית, תרבות שאת היחס אליה ואל האזור שבו הוא חי, ביטא ראובן ברמן בהוספת המילה קדים לשמו״.
כריכת הספר “ראובן ברמן קדים – אמנות גיאומטרית”
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
