מחאת אמנים נגד המלחמה

8 תגובות על מחאת אמנים נגד המלחמה

אני חושבת שלעשות מחאה ובה תוכנית אמנותית, ״שורה של הצהרות ועבודות אמנות: מופע, מוסיקה, דימויים, טקסט, תיאטרון, מחול, פוליטיקה״ זה לא להבין מה זאת אמנות, לקרקע אותה, לקעקע אותה, לרוקן אותה מתוכן וממשמעות. הפוך בדיוק מהמהלך שהחתומים עליו התכוונו. אם רוצים להפגין נגד המלחמה – בבקשה. אבל פעולה של אמנות דורשת רווח, דורשת מרחק של יצוג או של התבוננות. גם כשהיא מבקשת לפעול בתוך הסדר הפוליטי, אם היא מצליחה בכך, הרי היא מצליחה בזה למרות שהיא אמנות. לא בגלל שהיא אמנות. והפגנה היא הפגנה. היא הדבר עצמו, הדבר שמסתכם בהתנגדות או תמיכה בפעולה פוליטית. וזה בסדר. אפשר להיות גם סתם פוליטים, בלי להיות אמנים תוך כדי (מה זה חשוב אם אני כוראוגרפית או אוצרת בגלריה בהתנגדות שלי?). ובסוף הדברים: בימים האחרונים המרחב האינטרנטי הפך להיות מלא שינאה ומוצף באלימות. זו לא הכוונה שלי כאן בתגובה הזו. ואני באמת מעריכה את עצם היוזמה והמחאה, את הבחירה בתגובה ובפעולה ובהשפעה. רק החיבור לאמנות תמוהה בעיני.

הזדמנות מצויינת להציג עבודות אומנות….לא רואים דבר מלבד עצמם! שירו את שיר השלום, והשלום יפציע. די לקישקוש, די לחבק עצים ודי למרק את מצפונכם הטהור בעצבי העם החשופים עד כאב בימים אילו, ידוע שאומנים לוקים באינפנטיליות בדרגות שונות … באמת שאין עכשיו את הסבלנות הנדרשת לטפל בכם אפשר יותר מאוחר… אולי אחרי המלחמה זה יהיה מצויין.

מכובד מאוד.
אשמח אם תוסיפו גם את שמי- טל גדעון-פחץ, מסאי

כיכר רבין? נדוש. מציעה שניפגש עם שקיעה בכניסה לבית עלמין צבאי נגיש בתחבורה ציבורית, למשל קריית שאול. עם קצת מזל נצפה ביירוטים מעל ת”א ועם עוד קצת מזל נוכל להצטרף ללוויה צבאית.

האמנות העכשוית ישראלית ניזונה משדה אלימות הכאב הישראלי פלסתינאי ועושה עליו קרירה.היא מתחסדת במבט מתנשא על התודעה הקולקטיבית הימנית ומקדשת את האינדבידואליות שכביכול נושאת מסר שלום כנשק יום הדין.את האהבה למולדת פליאה מול הארכיטיפים העל זמניים השזורים בחלימת תודעתה וזיהוי המלאכה כנושאת זהות קולקטיבית כפי שהשתקפה במוצרי בצלאל החליפו בהדרגה צירי המודרנה התל אביבים בתהליך הדרגתי ההופך את הדיבור האישי השבור למלל כתמי נוזל ומשורבט .אצל גוטמן עוד מצאנו את הקרטוגרפיה הצבעונית רגשית של סיפור אנחנו והמקום. האלימות הזריצקיאנית בשם אופקים חדשים אילצה את שטריכמן להציג בהסתר ביתו הפרטי את מושא אהבת אצבעויו-ציור אריחי קרמיקה מאחורי וילון האמבטיה ואת ארדון שאבוי יצג דימויים קבליים (זיקה דתית מוקצת על חילוניות נאורה)שילחה לגלות מעבר לים.ריסוק חזותי הדרגתי ושיבוש ואלימות חזותית של פני המשטח הציורי הפכו למושא מועדף אצל מספרי הנארטיב הקאנוני.חולי נפשי הועדף על אישיות תיפקודית.האטסידרות האלימה נתפסה כיצוג רדיקאלי אמין.פני משטח משורבטים מיוצגים בסיוע ציניות ואירוניה לעגנית הפכו לבון טון התל אביבי.הצייר גזר והדביק כרזות בעלות נימה קולקטיבית תוך חשיפתן כמושא ללעג.האלימות של תומרקיין נתפסה כקריאת תגר על החברה האלימה לשם כך חשף הפסל את חלצי הפסל.שברי מתכות והלחמות מרוסקות נזילות צבע מלוות את האמנות העכשוית ישראלית מאז סוף שנות החמישים. רישומי אביבה אורי מקבלים במה קנונית עקב היותם ביטוי אלים דכאוני ולכן מזוהה על ידי המימסד כאמנות רצויה ואמיתית. מישל חדד מציף את פני הדף בדימויים שאיבדו את האינטגרציה שלהם ומציע במה-עולם שמטוסים מפציצים אותו וברושי יגון מטילים בו צל, כהן גן חומס ממנו את איקון כל האדם ושום אדם במנוסה תמידית.הראש התלוש שלו מחטף חזותי מברנקוזי מתכתב עם מסורת ראשים ערופים. ניתוק מנטאלי מאינטגרציה רגשית.עצם הכפייה הקאנונית מה מותר לצייר מה אסור? מתי מותר לצייר ראליזם ומתי זה מהלך בזוי הינה ביטוי לאלימות ואינדוקטריניזציה של חיי התרבות הישראליים.האלימות העצמית של יוכבד בשיסוף פנים ותפירתן. הפיכת הדיבור הדכאוני בשחור לבן כיצוג אוטנטי של הרוח. פסלי החיקוי הקפואים של גקומטי אותם מציג עופר ללוש וציורי הדיוקן בשחור לבן הינם מהלך חניקה רגשית עצמית. האמן הישראלי מכניס עצמו לסד יצוג ממותג לצרכי שיווק איקוני.טקסי השריפה של זיק מציעים התפעמות אלימה מאש שורפת ,מיטב מסדרי אחוות לאומניות השתמשו בטקסי אש ללכידת שייכות.כאן חובבי האמנות יכולים להאנח בקטרזיס מול מבנה נשרף.דוגלס גורדון יספק זאת במוזיאון תל אביב בדימוי וידיאו ארט “נאצי” של פסנתר שרוף על רקע גבעות ירוקות מה לא עושים לענג את הבורגנות הנאורה ? סיגלית לנדאו תספק התרגשות אלימה במיצב הארץ בו עיתוני הארץ (תרבות גבוהה-גלריה)מלופפים כמערכת שרירים נטולת עור.ניכוס חזותי של תערוכות הגופות החנוטות של מה שמו הגרמני הרופא המניד גופות בתערוכות פורנוגרפיות המבישות את צלם האדם מארץ לארץ? ציורי אסף בן צבי מציעים הצעה עילגת משובשת המנסה ליצר אוטנטיות אלימה מכמירת לב.האלימות העכשויות של האמן הישראלי היא נסיון לעמוד בתצפיות המרידה ושבירה של מנגנוני תרבות.למסורת התחריט וההדפס יש קונונציית מרחב נשימה ריק למיקום חתימה? שבור אותו.הציע חזותיות מפגרת. מרח צבע עד קצה הדף אטום את המבט.לעג להשגי הפרספקטיבה .כתוב את תאריך היצירה וציין שקר לך. רפי לביא המציע שרבוט נזילה ומריחה כמושא להתמוגגות חזותית.כולם היו בניו. צלבי קרס עלולים לטלטל חלק מהצופים? צייר אותם על צלחות כדם. צייר בהפרשות הגוף ורצוי בקריעה .הרבה מיצוגי המודרנה למעשה מהוים מהלך של קריסה והרס מורשת. תקיפה אין סופית במודלים של עידון ופליאה מול הנשגב. הנשגב הפך לנלעג. הלעג הפך למושא תרבות.משתנה כהגדרת תרבות רדי מייד הפכה לתעלול שניתן לשוחח בעזרתו.האמנות העכשוית בעקבות גלי האינתיפדה לא פסעה בנתיב של הצעת אלטרנטיבה מרפאה חזותית אלה בהדרגה כפתה על האמנות הישראלית את ההעדפה של שמי לילה תודעתיים.אם יש לך יכולת שיבוש חזותי למשל יצוג של עמק יזראעל כשטיח סינטטי? או נברשת מול משטחי אפר שחור ? אם אתה יכול ליצר איקוניגרפיה הבועטת בעצמה ?מיצרת הזרה? מציעה רפיטטיביות חסרת משמעות האוצרים מחכים לך.אם אתה מציג מנגנוני כח ובו בזמן מחליש אותם ,עוקר להם את העינים ,מציג חזותיות חד צידית .יש לך סיכוי.בחר אחד ממנגנוני יצוג זהות האומה ורטש אותו. בחר נטיה תרבותית ולעג לה.ברגע שליצירה שלך יש אלמנט דיסוננסי יש לך סיכוי.הצג את היהודים דרך מנגנוני הקריקטורה הנאצית.צייר אלימות פלסינאית ישראלית כדוד ריב והצג את החומה בהקשר אפרטהיד מול צלבי קרס מוצפנים. אספני האמנות יקנו אותך אתה אמן מצפוני נשכני שצבעיו הבוטים מתכתבים עם צרכי האלימות של החברה הישראלית ושל מה שהמוזאונים מחפשים כמראה. .אם את ציירת ראליסטית אופנתית? צירי עצמך מוציאה לשון. פסקי רגליים ככה תזכי באות האוטנטיות הנדרשת. רותי דירקטור =מה אני מחפשת כאוצרת אמנות עכשוית ? אמנות נשכנית.ציטוט בהחלט לא שלם אך מיצג. כל האמנות הישראלית רוויה באלימות חזותית ואלימות אדיאולוגית. היא לא תקבל את זאק זאנו לקנון התל אביבי בקלות כי מושא הגעגוע שלו נראה כבית מזרחי בעל כיפה. זאת אמנות לבנה זכרית בעיקרה השולחת את צייר הזהות הפלסינאית מואדי ערה ואום אל פחם כאילו בנזילות שחורות צמיגים, סורגים,והציורים סטייל שרבוט אסטטי מעזה ליצג אותה בביאנלה.אם זו ציפור זו ציפור מתה אצל ניפו,וציפור חלולת עינים אצל גבע.אלה אברים מקוטעים אצל עפרת ואזיקים.לאחרונה אברמסון הוסיף למרובע השחור הרפטטיבי גם אקדח שחור. בהתנהלות רגילה אדם החוזר על אותו משפט נתפס כלא חברותי והחזרה שלו הרפטטיבית במעגל חברתי נתפסת כדמגוגיה וכחזרה מלאה על אותו משפט על מנת שיכנס בשכל ויצרב כאיקון. במהלך האמנות הממתג עצמו לדעת על האמן הישראלי להפנים שבמהלך צמצום אלים חזותי עצמי זה יצליח לכבוש לעצמו מקום בפנתאון האוטנטיות.ככל שהאמן מנתק עצמו מאדמת המולדת ובוחר בנתק החושי האורבני למעשה עבורו אין זה משנה אם הוא גר בברלין או בלונדון ,למרבה האירוניה מהלך זה אפילו נותן לו נקודות זכות ליצוג מוזאוני .ככל שדימוייו ייצגו את שום מקום ועיני יצוג דמויותיו יהפכו לחלולות יותר ויותר כך יתאים עצמו לקאנון שבהדרגה מאבד אחיזה עם חויית יקום אדם מקום-עצמי-אנחנו. וייצג את חוית עצמי -עצמי -עצמי. אם ישכיל להכניס לאמנות שלו אלמנטים מיצגי טרנס הומניות ,למשל ציור בעזרת מכונה, או שימוש בזבל ,בחמורים תעשייתים שאינם משויכים לבריאה המיצגים אירוניה לעגנית ונוכחות נפקדת תוך מהלכי זיקית להטוטנית בהעדר אני מאמין לצרכי התאמה לאיזם הבא הממתין מעבר לפינה תוך יצירת הלם חזותי הרי יש לנו אמן ישראלי עדין נפש שאיננו בעד לחימה.מלונדון היאוש נעשה יותר נוח.ולמעשה עד לאחרונה גם בתל אביב יחסית המצב לא ממש הורגש. את הנייר אפשר לשסע ,את הדימוי לקרוע באימא שלו אבל על החמס יש לרחם. ציורים שחורים זו נאורות. פרפורמנס ערום זו תרבות מעודנת והתישבות של עם בארצו הינה מהלך כיבוש.למעשה את החמס יש ליישב ברמת אביב ורעננה.אם רק נפתח את המעברים נקים בעזה נמל ניסוג עד אשדודהם יתחילו לאהוב אותנו ולגלות עניין באמנות המיצב של הדס עפרת. למעשה מדובר בזרם שרק מבחוץ מתנהג כמו אל קיעדה גיהדיסטי .מבפנים הרי כולנו ישויות רוחניות המתעגנות כאן על מנת לשחק ברדי מיד ,באמנות ההזרה הנוכחת נפקדת למעשה אם לא הינו חוזרים לכאן המרחב היה פשוט הרמוני ,נשים היו מקבלות בו יחסשל כבוד וחופש תודעתי וילדים לא היו משמשים כמגן לטרוריסטים. עזה הינה מרחב הממתין לפרפורמנס תל אביבים, מתחת למנהרות אם חופרים מגלים תרבות של עידון ואהבה שאפילו גון לנון נתפס מולה כאדם אלים .הכל בעיני המתבוננים. יש לצאת מעזה מיד לתת למנהרות להגיע עד מתחת למוזיאון תל אביב .אין כמו הרס תבניות המאפשר למודרניזם תחיה אין סופית והתחדשות.

עדיין לא הוספתם את שמי.
טל גדעון-פחץ, מסאי.

אפשר להסכים או לא עם כותבי העצומה ועם תוכנה, אבל הדעה שמציג עמוס סטמפל , תהיה נכונה ולגיטימית (שוב כן/לא) ככל שתהיה , אופן הצגתה מעקר את הטיעון נגדה היא יוצאת.

ובמלים פחות “מכובסות” : לו הטוען היה חלק מאותו הקונצנזוס אמנותי נגדו הוא יוצא – האם התגובה היתה דומה לזו המועלית כאן?

שולי יקרה, כמובן כמו כל המילים הנולדות מהמיית הלב ללא השהייה מוטב היה שלא נאמרו אל פנתאון הנצח הדיגיטאלי. כולם היו מורי.אין במילים שנכתבו משום זדון ואם מישהו נפגע התנצלותי הפומבית נמסרת לו. זה נסיון לשים אצבע על שדה גוף הכאב הקולקטיבי ישראלי רווי האלימות המצויה בכולנו. אני בקונצנזוס . כדאי לך להצתרף לאספנים המתעורים לזהות את האמנות שאני מתהלך ולהשקיע בעבודותי.אחד מבתי המכירות הפומביות בישראל מזמין אותי השבוע להצתרף למכירות שלו.את האישור מצאתי מבפנים והאישור הזה מאפשר לי לפסוע ולהגיד את דברי בבטחון מבלי לחשוש לשלם על כך מחיר אישור מבחוץ. באתר amosstempel.info תוכלו להתבונן בערוצי היצירה שלי ובנתיב שמצא בהם ענין.