״מוזאון ואוסף בארץ ישראל בשלהי התקופה העות’מאנית״ הוא ספר חדש מאת ד״ר עודד שי, הסוקר את הקמתם של מוזאונים ואוספים ציבוריים ופרטיים בארץ ישראל. הספר בוחן את המניעים האידיאולוגיים של מייסדיהם ואוצריהם של המוזיאונים הראשונים בארץ.
הספר, המבוסס על עבודת הדוקטורט של שי, ראה אור בהוצאת מוסד ביאליק בשיתוף הוצאת הספרים של אוניברסיטת ב״ג. לטענת המחבר, ״תופעת המוזאונים והאוספים בארץ ישראל הושפעה מן העניין של המערב הנוצרי האימפריאליסטי מזה, ומן ההתעוררות הלאומית היהודית מזה״. בהקשר זה נדונים המוזיאונים והאוספים של אגודות המחקר האירופיות במנזרים ובכנסיות, המוזיאון העירוני בירושלים, המוזיאון הלאומי ‘בצלאל’, ובית הנכות הפדגוגי של הסתדרות המורים. כמו כן עוסק הספר באוספים פרטיים, בהם האוספים הזואולוגיים והבוטניים שהעמידו, לאחר זמן, את התשתית להקמת מוזיאונים ואוספים ציבוריים.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
