קול קורא לתערוכה קבוצתית בנושא בטן הלוויתן, שתתקיים באפריל בחלל הקונטיינר שבנמל יפו.
בטן הלוויתן, שלא במובן הליטראלי כי אם שיקוף של חוויה אנושית-חברתית-פוליטית; בריחה מייעוד, מנוסה מן האמת לרחם שקרית או לרחם של ידע ראשוני, חושני ואחר.
התערוכה מבקשת ליצור מהלך קבוצתי משותף העובד עם החלל, חלל תעשייתי רחב ידיים שמשמש גם כבר וכמסעדה, באופן הדוק.
זוהי לא עבודה המקדשת את הגאונות של האינדיבידואל, כי אם פעולה משותפת של הצבה בטכניקות שונות.
אמנים מכל התחומים המעוניינים לקחת חלק במהלך הזה מוזמנים לשלוח תיק עבודות או קישור לאתר לכתובת:
mtobiass@gmail.com
דד-ליין: עד ה-28 בפברואר, 2013
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
זה כבר הפך למגפה של ממש כאן בארץ, התהדרות של אמנים ואוצרים בהתנגדותם לקידוש הגאונות של האינדיבידואל, כאילו שיש באמנות היום מחסור באינדיבידואלים בלתי גאונים.
מכיוון שגם קבוצות יכולות לעבור אינדיבידואציה, כולי תקווה שאסופת האמנים הבינוניים והבלתי מקוריים שיסכימו לקחת חלק בתערוכה הזו, יצליחו לחולל נס ולהרכיב קבוצה גאונית.
מצד שני, אולי זה רק מקרה של הנמכת ציפיות. למשל, אם יביעו הצופים אכזבה מהתערוכה, יוכלו לומר להם היוצרים – לזה בדיוק התכוונו.
ע
| |מה בדיוק רצית לאמר לנו?
שירה
| |