“מדוע דווקא ארכיאולוגיה? הלוא אמרתי, אני לא אשאר באירופה. ושם (ארץ ישראל) ביקשתי לראות את הדברים לעומקם ולרוחבם. ולי נדמה תמיד, אם נעמיק לחפור שם, נגיע לאותה שכבת קרקע אליה חרוטים עדיין – עקבות אלוהים”
לאה גולדברג והוא האור

טבריה
מתןך “ליקוטי עצמות” פרויקט חודשי של מיכל בראור (מיוחד לערב רב)

אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה

