כותרת הביאנלה הקרובה בהרצליה, שאוצר אורי דסאו, היא “המכה השנייה”: שם הלקוח מתורת האסטרטגיה, ובא לציין מצבים אמנותיים שניתנים להגדרה כתגובות, חזרות ועיבודים, אולם גם כעדויות, מקטעים ואף שיבושים. הכותרת שולחת היישר לעין הסערה (לפני שמתחילים כבר נמצאים במכה השנייה, לאחר המכה הראשונה), ובאמצעותה אפשר יהיה להגדיר אמנות בתור הסיבוב השני של המציאות. במובן עמוק, כל האופנים שבהם האמנות מחזירה או משקפת את העולם, את ההיסטוריה, את היומיום, מציעים סוג של מכה שנייה.
בתוך מאזן היחסים שבין העולם לאמנות, עולה השאלה למי ניתנה הזכות למילה האחרונה, מה יישאר לאחר שהכל ייעלם. התערוכה תעמיד רשת של מרחבים שביחד יבקשו להיות השוליים, האחרית של העולם, של העיר, של הדברים. ההשתלבות בתוך המרקם העירוני תענה על אפיונים של מובלעת המצויה בו בזמן בפנים ובחוץ, לפני ואחרי. התערוכה תבקש לייצג את הנסיבות ההיסטוריות שמתוכן היא צמחה ובתוכן היא מתרחשת, ויחד עם זאת היא עשויה ועלולה להטעין אותן מחדש כהזיה, ולעתים כסיוט.
ביאנלה הרצליה לאמנות עכשווית, שתתקיים השנה בשיתוף עם ArTLV תיפתח בסוכות. בביאנלה, המתקיימת זו הפעם השלישית, ישתתפו עשרות אמנים מהארץ ומהעולם, והיא תתפרש על פני חללים שונים ברחובות מרכז העיר ובמוזיאון הרצליה.

אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה


בפנים בחוץ, לפני אחרי, גם וגם וגם, בקיצור, כרגיל, טקסט מעורפל שממשיך את אבותיו מ-סטודיו, ז”ל. אורי. יקירי. כתוב לפשוטי העם בגובה העיניים. דבר איתנו. מה אתה רוצה בעצם???
ארי
| |