רב ערב 30.05.23

תמכו בערב רב

עזרו לנו להמשיך לעשות עיתונות תרבות עצמאית, בועטת, מגוונת והוגנת

ערב רב מתקיים על בסיס תרומות, מענקים ועבודתם של מתנדבים. הדרך הטובה ביותר לסייע לנו היא תרומה חודשית או חד־פעמית.

אפשר לתרום לנו כאן

תערוכת הבוגרים של התכנית לתואר שני באמנויות (M.F.A)

בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים

הרצל 119, תל אביב

אירוע פתיחה: חמישי, 1.6.23 בשעה 19:00

נעילה: 17.6.23

אוצרי התערוכה: פרופ’ דור גז, הדס מאור

התכנית לתואר שני באמנויות פועלת כחממה המציעה לאמניםות מבטיחיםות הזדמנות לפתח ולשכלל את פרקטיקות העבודה שלהםן, בעודםן עובדיםות על יצירת גוף עבודה אישי. בהתאם לכך גם תערוכת הבוגרותים הנוכחית אינה מתבססת על עיקרון תמטי מכוון: היא מקיפה מגוון רחב של עבודות, שנוצרו באמצעים שונים, ובהם מיצג, צילום, וידיאו, ציור, פיסול, מיצב וסאונד. בתערוכה מוצגים השנה 24 פרויקטים, המהווים אבן דרך בתהליך אקדמי מתמשך. פעילות זו כוללת ימי עיון, הרצאות, סדנאות, פגישות סטודיו, אירוח של בוגרות ובוגרי התכנית לדורותיה, תערוכות ושיתופי פעולה בין־מוסדיים מקומיים ובינלאומיים.

שעות פתיחה:

שלישי–חמישי בשעות 12:00–22:00, שישי בשעות 10:00–14:00, שבת 12:00–22:00

ההרשמה לשנת הלימודים הבאה בעיצומה. לפרטים והרשמה: https://masters.bezalel.ac.il/

קארן דולב, כָּמֶלְיוֹן, מיצב מבוסס-רישום

שיח גלריה בתערוכה “דָּלֶת אַמּוֹת, תצלומים מארחים ציור”

הגלריה לאמנות במכללה האקדמית ע”ש דוד ילין

רח’ מעגל בית המדרש 7 בית הכרם, ירושלים
רביעי, 7.6.23, בשעה 14:00 ובשעה 17:00

הכניסה חופשית

משתתפים בשיח: יאיר שולביץ, יער שפטל ונאוה ט’ ברזני

מנחה: לילך ששון

נעילה: 15.6.23

אמנים מציגים: יער שפטל, צילום. ציורים מאוסף גלריה יאיר: רותי בן יעקב, מיכל בקי, אוזיאש הופשטטר, יוסף הירש, שמואל טפלר, אהרון מסג, איריס נדל, ירמי עדני, אורי שטטנר. נתן זך (שירה)

אוצרות: יאיר שולביץ, גלריה יאיר

אוצרת ומנהלת הגלריה: נאוה ט’ ברזני

יער שפטל, צילום אנאלוגי, 2017, הדפסה ידנית, 30X24 ס”מ

עמית רונן / “הארת שוליים”

בית האמנים, רח’ גבעתי 17 ראשון לציון

אוצרת: ד”ר נירה טסלר
פתיחה: שישי, 2.6.23 בשעה 11:30
נעילה: 26.6.23 בשעה 13:00

תערוכת היחיד של עמית רונן, “הארת שוליים”, כוללת ציורי שמן על קנבסים בממדים שונים. המכנה המשותף לכולם הוא העיסוק בגדילים (פרנזים): דימוי קישוטי שמקומו בשולי האריג, ונתפס לעתים כחסר ערך ואף מיותר. השוליות לכאורה הופכת בעבודות לבעלת חיים משל עצמה, מלאת חיוניות ומשמעות.

ברגישות רבה, תוך הקפדה על כל פרט, מאנישה רונן את דימוי השוליים למצבים מהותיים בחיי אישה וזהותה. במקומות מסוימים ממלא הדימוי העדין והדקיק תפקידים מגוונים: לעתים הוא מרקד חסר גבולות ולעתים הוא דרוך ועומד על המשמר, מתרומם ומעופף אל החופש או נרמס ונמעך באלימות. במקומות מסוימים הוא הדור, מפואר ושואף לשלמות, באחרים הוא מלופף, פרוע ואף פרום וקרוע.

שעות פתיחה: ראשון, רביעי ושישי בשעות 10:00–12:00, שני, שלישי וחמישי בשעות 10:00–13:00, שני ורביעי בשעות 17:30–19:00, שבת 11:00–13:00

עמית רונן, צילום: אלעד איבס

“אדמה, מים, רוח, אש… וריקות”

מבחר אמנים יפנים ואמניות ישראליות שמים במרכז את חמשת האלמנטים שמהם מורכב עולמנו

מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה

נעילה: נובמבר 23

ב־25 במאי 2023 נפתחה במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה התערוכה “אדמה, מים, רוח, אש… וריקות”. התערוכה יוצאת הדופן מבקשת לשפוך אור על חמשת האלמנטים שמהם מורכב היקום שבו אנו חיים ועל יחסי הגומלין ביניהם, החיוניים לשמירת האיזון בטבע. החיבור הטבעי אך המסקרן בין ארבעת האלמנטים הראשונים: אדמה, מים, רוח ואש, מדגיש את התפיסה הבסיסית שלפיה הם מזינים זה את זה וכל מרכיב בעולמנו תלוי הדדית במרכיב אחר, ואיננו מתקיים כאלמנט נפרד. כך למשל, המים מזינים את האדמה והעצים מזינים את האש, אך בה בעת, המים מכניעים את האש והאדמה כובשת את המים. האלמנט האחרון והמפתיע, הריקות, הוא הבסיס המאפשר לשאר האלמנטים להיות בפעולה מתמדת ולהשתנות.

האלמנטים והקשרים ביניהם מוצגים מנקודת מבט חדשה דרך עבודותיהם המגוונות של מבחר אמנים יפניים ושלוש אמניות ישראליות. בפרויקט ייחודי, הוקם בפטיו של המוזיאון מיצב במבוק שמתכתב עם העצים הנטועים בו, בידי אמן הבמבוק טאקאיוקי שימיזו, שהגיע ארצה מעיירת הבמבוק בפו שבדרום יפן במיוחד למטרה זו.

בנוסף, מציגים בתערוכה גם אמני וידיאו יפניים, יוקי היראקאווה וקאצונורי מיזונו. בעבודתיהם ניתן לראות כיצד הטבע משתנה לאיטו ולחוש דרכן את ארעיות האדם בתוכו; אמנית הקרמיקה הוותיקה עירית אבא; אמנית הטקסטיל יעל הרניק; והאמנית הוותיקה מאיה כהן לוי. לצד עבודותיהם יוצגו מבחר יצירות מודרניות ומסורתיות מאוסף מוזיאון טיקוטין ואוסף איתמר פרוקצ’ה, הכוללות ציורי דיו המתארים נופי הרים ומים ואת האדם המתנהל בתוכם.

ניתן לתאם ראיון עם אוצרת התערוכה או עם אחד האמנים בתיאום מראש.

הזמנת כרטיסים ומידע על שעות הפתיחה באתר מוזיאוני חיפה.

מאיה כהן לוי, ילידת 1955, סודות העצמים 2, 2018, תצלום מקולף, אוסף האמנית

VIDEONALE#1

IMAGE OF HAPPINESS | אושר מדומה

המרכז האקדמי ויצו, חיפה, רח’ הגנים 21
נעילה: 16.6.23
אוצרים: בלו־סימיון פיינרו ואביטל בר־שי

ה־VIDEONALE היא ביאנלה בינלאומית בתחום הווידיאו, ביוזמת המנהלים והאוצרים בלו־סימיון פיינרו ואביטל בר־שי, המתוכננת להתקיים אחת לשנתיים בחללים ציבוריים במרחב העירוני. ה־VIDEONALE מבקשת לחבר את הקהל הרחב לאמנות הווידיאו במרחבים אלטרנטיביים ולקדם את החשיפה למדיום באמצעות יצירת במה לתצוגת אמנות בינלאומית עכשווית בעיר, שתעודד חילופים תרבותיים, חציית גבולות וכינון מרחב לדיון בנושאים חברתיים בוערים. ה־VIDEONALE, שתתקיים בעיר התחתית בחיפה, מביאה את האמנות לחיי היומיום של קהלים מגוונים, לבתי עסק ומסחר ולמוסדות חינוך, ומתווה מפה של שוטטות בעיר. היא מציעה פלטפורמה אלטרנטיבית ממוקדת־מקום באמצעות אמנות הפונה לקהילה, מגשרת בין אנשים, יוצאת מבין כותלי המוזיאון ולמעשה הופכת את העיר כולה למוזיאון.

ב־VIDEONALE: IMAGE IS HAPPINESS, אושר מדומה, מוצגות עבודותיהן של כ־20 אמניות מהארץ ומהעולם, העוסקות בווידיאו תוך דגש על פעולות ומיצגים. העבודות המוצגות בה עוסקות במורכבות עולמן של נשים בזיקה למרחבים תרבותיים ונפשיים שונים, בדגש על אמנות פמיניסטית, אשר כבר מראשיתה התגלמה כרב־תחומית, והאמניות היוצרות לרוב פנו לשימוש בגופן כמדיום, כשפה וכאמצעי לביטוי זהותן האישית, המגדרית והמינית. התערוכה פורשת מבחר עבודות וידיאו של אמניות שעבודותיהן עוסקת בגוף הנדחף למצבי קיצון, בניתוח פסיכו־סוציולוגי של מחוות נשיות ובהכנסת מיניות נשית וארוטיקה למצבים חברתיים שונים. גופן משמש אותן הן ככלי ביטוי אמנותי והן כחומר גלם, המהווה בסיס ליצירה ובה־בעת כלי להעלאת מודעות. העבודות מתמקדות בחוויה הנשית, באמנות שהיא לא רק אסתטית אלא גם ביקורתית, כזו המעוררת את הצופה להטיל ספק בנוף החברתי והפוליטי וכך להשפיע ולחולל שינוי מתוך שאיפה לשוויון.

ה־VIDEONALE הראשונה מוצגת במקביל למחאות נגד המהפכה המשפטית ועל רקע השתתפותן המשמעותית של נשים במחאות אלה, המפגינות מתוך תחושת דחיפות נגד פגיעה עתידית בזכויותיהן, ביכולתן לזכות במשפט צדק, בזכות על גופן ובשאר זכויות וחירויות.

האמניות המשתתפות:

מורג’אן אבו דיבה; חנאן אבו חוסין; נלי אגסי; לוהולה אמירה; אנה אנדרס; נזקט אקצ’י; אירינה בוטה; שרון בלבן; הילה בן ארי; קרולינה ברגולה; מימונה גוארזי; מירב הימן ואילת כרמי; זוזנה ג’נין; סיגלית לנדאו; היסר קירוגלו; גבריאלה ריאנה לופז; גלנדה ליאון; הילה לולו לין פרח כפר בירעם; לי ינור

מפת המקומות שבהם מוצגות עבודות הווידאו נמצאת באתר, לפרטים נוספים: https://mediterraneanbiennale.com/

“טיפול תקופתי” / שיר סניור וקרן קינברג

בית הנסן

הזדמנות אחרונה לראות! | נעילה: 2.6.23

עם בוא האביב, הגיע העת לטיפול התקופתי של רצפת האבן בבית הנסן. מכונות גמלוניות, שיוצרו על ידי המעצב שיר סניור והאדריכלית קרן קינברג, ממלאות את החלל. המכונות הופקדו על ניקיון אבני הגלריה, עוצבו במיוחד עבור משימה חשובה זו ומלטפות בהתמדה ובנחישות את האבנים. התנועות החזרתיות והקפדניות של חבורות המקלונאים המתכתיים מזכירות להקות חרקים או לחילופין כוריאוגרפיה רובוטית מתקדמת. הפעולה פשוטה: לגעת באבן, לטפל בה, לנקות אותה. הליטוף האינטימי מקלף שכבות של אבק וזמן, מעלה שרידים של חומרים אורגניים מיקרוסקופיים. עם כל שכבה שנגרעת, מנופים החוצה גם רבדי ההיסטוריה המורכבים של המקום.

מאז ומעולם ספגה האבן בדממה את הסיפורים שסיפרנו עליה, ובפרט האבן הירושלמית. מאבן השתייה ועד אבני הכותל, האבנים בירושלים היו תמיד גדולות מסך הישות החומרית שלהן, רוויות בתשוקות, סיפורים וטקסים. התערוכה החדשה בבית הנסן חוגגת את רצפת האבן, אותן אבנים שנשחקו במהלך 135 השנים האחרונות, הוחלקו על ידי שימוש רציף במבנה ואין־ספור רגלי מבקרים שדרכו עליהן. בהמשך לעבודתם “בזמן נוגע”, שהוצגה בשבוע העיצוב ירושלים 2022, סניור וקינברג ממשיכים ליצור כחלק ממחקר המתבונן ומגיב על (ודרך) האבנים של מחוז ירושלים.

עיצוב גרפי: חן וינר ודר לאור
ייעוץ אמנותי: גיא גולדברג וקארין שבתאי

צילום: דור קדמי

מ ד ב ר י ם על ד ב

מפגש במסגרת התערוכה החדשה של דב אור נר במרכז מעמותה

טלי תמיר, דרור הררי, סלה-מנקה
שישי 2.6, 12:00, בקולנוע של בית הנסן, קומה 1
גדליהו אלון 14, ירושלים

דברי פתיחה: קבוצת סלה-מנקה, אוצרי התערוכה

דב אור נר: מורבידיות, פעולות קבורה וגניזה והולדתו של בד רנרוא מתוך עיקרון ההיפוך | טלי תמיר

הפעולות והעבודות של דב אור נר (ברנר ארנר), יליד פריז, 1927, דור ראשון לשואה שחווה על בשרו את אימתה ואיבד את הוריו במחנות ההשמדה, מכילות יסוד מורבידי, שמשליך על מכלול יצירתו. במהלך שישה עשורים בהם הוא פעיל באמנות הישראלית ביצע שורה של פעולות איסוף, קבורה, הטמנה וגניזה של חומרים שונים בתוך בורות או פירים שחפר באדמה. הולדת היפוכו – בד רנרוא (היפוך אותיות שמו), כדמות המזכירה את דמותו של היטלר (שהדי נאומיו הרדיופוניים הם חלק מזיכרונות ילדותו הפריזאית), מעידה על עמדה רדיקלית שאינה מסירה אחריות מאף אחד: בכל אדם שוכן גם היפוכו – ובכל “דב” שוכן גם “בד” – יסוד הרוע והאכזריות.

פרפורמנס הגוף הגרוטסקי של ההזדקנות (או, איך להיעשות עוגה): על ״מטמורפוזה״ של דב אור נר | ד״ר דרור הררי

ביצירה ״מטמורפוזה״ (אוקטובר 2022) דב אור נר בן ה-96 משלב את החומר הבזוי שנושר מגופו המזדקן (עור יבש, דם קרוש, שיער) עם מרכיבים אחרים כדי ליצור עוגה שאותה הוא אוכל פרוסה אחר פרוסה עד לסיומה. היצירה משקפת את הנזילות והשינוי של הגוף המזדקן הגרוטסקי, שנותר במצב של התהוות. לפיכך, מלבד הטלת ספק בייצוגים התרבותיים המפוברקים של הזקנה, ״מטמורפוזה״ מאתגרת גם את רעיון ההזדקנות כסופיות.

הכניסה חופשית | מומלץ להקדים על מנת לראות את התערוכה

לארוע פייסבוק | למידע נוסף על התערוכה

התערוכה בתמיכת ארטיס, מנהל התרבות ועריית ירושלים