חבר השופטים בוועדת פרס רפפורט לאמנות לשנת 2019 דורון רבינא, דורון סבג, רבקה סקר, סוזן לנדאו, דלית מתתיהו, פרופ׳ מיכל נאמן ונציגת משפחת רפפורט עירית רפפורט בחרו בגינתון ונוה, שיקבלו פרס ע״ס 85,000 דולר הכולל 35,000 דולר אשר יוענקו לאמן עצמו ו-50,000 דולר למימון תערוכה מלווה בקטלוג (לאמן בכיר), ופרסע”ס 35,000 דולר הכולל 15,000 דולר אשר יוענקו לאמן עצמו ו-20,000 דולר למימון תערוכה מלווה בקטלוג.
כל זוכה יתרום עבודה לאוסף רות וברוך רפפורט לאמנות ישראלית, והאוסף כולו ייתרם למוזיאון תל אביב לאמנות. טקס הענקת הפרסם יתקיים במוזיאון תל אביב לאמנות הערב, 10.3.2019 בשעה 18:30.
דוד גינתון נולד בשנת 1947 בת״א, ולמד לימודים חלקיים בפקולטה לאדריכלות בחיפה ובחוגים להיסטוריה של האמנות ולפילוסופיה באוניברסיטה העברית. לימד במחלקה לאמנות בבצלאל ובפקולטה לאמנות במכללת בית ברל. זכה בפרס קרן אמריקה ישראל ופעמיים בפרס שר התרבות. בהודעת הזכייה נכתב כי ״תחילת דרכו האמנותית בשנות ה-70 עמדה בסימן מובהקות הציור כמדיום מרכזי הנושא את האמנות. בהמשך, בהשפעת האמנות המושגית שהתעלמה מן ההבדלים המדיומליים, נעשו עבודותיו בעזרת צילום, טקסטים ואובייקטים. האמנות ועשייתה כנושא של העבודה (ארס פואטיקה) הייתה ללב עשייתו. באופן זה, גינתון מיקם את עצמו ביחס לאמנות המערבית על מנת להדגיש את המחויבות שלו להיסטוריה של האמנות ובה בעת את העמדה הפריפריאלית שלו כאמן ישראלי. בראשית שנות ה-90 הפך גינתון את הצד האחורי של הציור לנושא העיקרי של עבודתו. תחילה בסדרת צילומי “צד אחורי” של ציורים מתוך האוסף הישראלי והבין לאומי של מוזיאון תל אביב לאמנות, ובהמשך בציורי צד אחורי במסורת ציור “הטעיית העין”, שהיו לנושא הבלעדי של עבודתו עד היום. בעבודות אלה שהוצגו כקבוצות: “הצייר האנגלי”, “גן-עדן קונספטואלי” ו”קבוצת הריקים”, מתקיים יחס דיאלקטי בין יש ואין. גוף העבודה של דוד גינתון מגלם את כושרה של היצירה להתקיים במישור אחד עם הפרשנות אודותיה, ובכך הופך המעשה הפרשני לבשר החי של הציור״.
דוד גינתון, צד אחורי של ציור (אריה ארוך, בית כנסת, 1961 שמן על בד, 1995 (2010). צילום: אבי חי
ערן נוה נולד ברחובות בשנת 1979. הוא בוגר תואר ראשון ושני בתוכנית ללימודי אמנות בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב. בהודעת הזכייה נכתב כי ״עבודתו של נוה רב מדיומלית ופועלת בתחום הציור, הפיסול, הרישום, הווידאו והפרפורמנס. חומרי הגלם איתם הוא עובד הם לרוב חומרים זמינים ויומיומיים, ולצדם חומרי השראה מטאפיזיים כמו זמן וחלל. עבודתו מורכבת ממערכות מאולתרות הנראות כהרהור אודות מצבים נפשיים ופיסיים כגון דעיכה, דיכאון, ריקבון ואימה, לצד שאלות מסורתיות מודרניסטיות כמו יחס בין צורה ותוכן והעדפת עמדה גבולית בין המקצועי לחובבני, המתוכנן והאקראי. נוה נוגע בשאלות פנים אומנותיות, מעלה תהיות הקשורות לאופני מבע, סגנון, גבולות השפה, מדיום ודרכי ביצוע. עבודותיו משופעות בהומור שחור ובדיחות פנימיות המחזירות את מעשה האמנות אל המציאות הבנאלית ואל עמדה המפנה גב אל המונומנטאלי. הלך הרוח השורה בעבודות נסחף אל עבר מחוזות של אסקפיזם חלומי וסוראליסטי ללא ויתור על הנוכחות החומרית ומגע היד״.
מדי שנה משנת 2006 מעניקה קרן ברוך ורות רפפורט פרס לשני אמנים, בכיר וצעיר, אשר מתגוררים ופועלים בישראל. הפרס מוענק מאז בכל שנה במהלך חודש מרץ, לציון יום הולדתו של ברוך רפפורט ז”ל, שנפטר ב-2010. עד כה הוענקו פרסי רפפורט לנורית דוד ואלי פטל, יאן ראוכוורגר ונטעלי שלוסר, אבנר בן גל ויוסף קריספל, טל מצליח ומלאני דניאל, שרון פוליאקין ואורן אליאב, אסף בן צבי ומיכאל חאלק, דגנית ברסט ואלעד קופלר, דוד ריב ואיוה כפרי, עדו בראל ועלמה יצחקי, יאיר גרבוז ושי יחזקאלי, צבי גולדשטיין ויפעת בצלאל, יצחק (איצ׳ה גולומבק) וגיל יפמן. בשנת 2018 לא הוענק הפרס עקב האבל על פטירתה של מייסדת הפרס רות רפפורט.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
“גוף העבודה של דוד גינתון מגלם את כושרה של היצירה להתקיים במישור אחד עם הפרשנות אודותיה, ובכך הופך המעשה הפרשני לבשר החי של הציור״.
רענן ופורץ דרך כמו ארם גרשוני
דורית
| |