על-פי פרסום עדכני של “Artnet”, רק 25 אמנים “אחראים” לכמחצית המכירות (מכירות פומביות) בשוק האמנות של יצירות מהתקופה שלאחר מלחמת העולם ואמנות עכשווית. הניתוח התייחס לנתוני המכירות הפומביות של ששת החודשים הראשונים של שנת 2017. לפי נתונים אלו, עבודותיהם של 25 אמני העילית נמכרו בהיקף של כ-44.6% (כ-1.2 מיליארד דולר) מכלל ההיקף העולמי של המכירות הפומביות, המוערך בכ-2.7 מיליארד דולר.
האנליסטים של “Artnet” מבססים תחושות של אנשי מקצוע בשוק האמנות הגלובלי בנתונים סטטיסטיים: מספר הולך וגדל של אספנים עתירי הון מתחרים על אספקה הולכת וקטנה של יצירות מעשה ידיהם של אמנים בעלי מוניטין בינלאומי, עובדה שהופכת את פסגתו של שוק האמנות למקום ריכוזי מאין כמותו. עם זאת, העובדה כי רק 25 אמני עילית מייצרים אותו היקף פעילות כספית המיוצר על-ידי מאות אלפי אמנים בכל רחבי העולם היא בעלת משמעות קיצונית ומרחיקת לכת.
תופעת “המנצח שלוקח את כל הקופה” בשוק האמנות, המתארת מצב שבו אחוז קטן מכלל האמנים אחראי על פלח שוק גדול, מצד אחד, ומהצד השני מספר עצום של אמנים חולק פלח שוק מצומצם יחסית, מאפיינת גם שדות מקצועיים אחרים, כספורט ובמה (שחקנים ומוזיקאים). האמנות שלאחר מלחמת העולם השנייה ואמנות עכשווית מוגדרות כאמנות שיוצרה לאחר שנת 1945. הניתוח המוצג מבוסס על מאגר נתונים של “Artnet”, הכולל מידע המתקבל מ-420 בתי-מכירות פומביות ברחבי העולם ומתייחס לפעילות השוק במחצית הראשונה של שנת 2017. הפעילות בחודשים אלו כוללת 70,507 עבודות (לוט) שהוצעו למכירה בתקופה זו. המידע על דירוג אמני העילית מוצג בטבלה זו של (Artnet Analytics (2017:
היקף המכירות של אמני העילית בשנת 2017 גבוה מזה שבתקופה המקבילה אשתקד, אז עמד על 37.4% מהיקף המכירות העולמי, אך נמוך מפלח השוק שתפסה אמנות זו בשנת 2007 (48.8%). יחד עם זאת, פלח שוק זה עודו גדול באופן משמעותי מכלל המכירות בתחום זה בעולם.
הנתונים מלמדים כי מצב עניינים זה לא שרר בעבר. גם אמני העילית הידועים ביותר לא שלטו בכיפת המכירות בצורה כה משמעותית. מומחים מציינים כי בשנות ה-80 התמקדו האספנים המשפיעים ברכישת אמנות עכשווית בשוק הראשוני (רכישה מגלריות) מאשר בקניית עבודות של אמני עילית במכירות פומביות. לאחר קריסת השוק בשנים 2000 ו-2008, ניכר שינוי משמעותי לכיוון מכירות חוזרות של עבודות בשוק המשני ועבודות של אמנים מבוססים. שינוי מגמה זה נעשה משמעותי עקב עלייתו של מעמד אספני אמנות חדשים ועתירי הון מאסיה, מזרח אירופה ומדינות המפרץ הפרסי, שנתנו זריקת מרץ של כסף חדש וטרי לעולם המכירות הפומביות. אספנים אלו נכנסו לשוק האמנות לא לצורך רכישת יצירות של אמנים בני זמנם, אלא כיוונו לרכישת עבודות אמנות של אמני עילית. הנתונים תומכים באבחנה זו. בשנת 2007 החלו כספי האספנים החדשים להציף את שוק האמנות, המיקוד באמני עילית התבסס, ופלח השוק במכירות הפומביות עמד על כמחצית (48.8%) מהמכירות בשוק.
המשותף לאותם 25 אמני עילית של שוק האמנות במאה ה-21 הוא היותם גברים לבנים, מחציתם בעלי אזרחות אמריקאית. זאת, למרות התחושה כי בעשור האחרון השוק התרחב באופן משמעותי ועלתה הציפייה שיהיה מתקדם וליברלי יותר ויכלול אמנים עם אזרחויות שונות ומגזעים שונים, אמנים מחוץ לקנון ונשים אמניות. הנתונים מחזקים את העובדה כי בינתיים ציפייה זו לא התממשה. מתברר כי ברשימת 25 אמני העילית הופיעו שתי אמניות ואותו מספר של אמנים אפרו-אמריקאים בדו”חות של שנת 2007, בשנת 2016 וברשימה של השנה הנוכחית. מעבר לזהות הדמוגרפית של אמני העילית, הם מאופיינים בזהות סגנונית מובחנת ובפוריות יצירתם. סיטואציה כזו, שבה היצירה עצמה בעלת ערך כספי גבוה וקיים גוף עבודות גדול, מזניקה את האמן לצמרת הרשימה. מומחים טוענים כי לאספנים חשובה ההכרה של אספנים-עמיתים. הכרה זו יכולה להתממש רק כאשר קהילת אמני העילית ברורה ומצומצמת.
השאלה מי מהאמנים מצליח להימנות עם דרג העילית בשוק המכירות הפומביות עוסקת בהיצע יותר מאשר בביקוש. בבחינת הנתונים של “Artnet” מציין בנימין מנדל, אסטרטג גלובלי מחברת הייעוץ ג”פ מורגן, כי בחלקה הראשון של שנת 2017 מספר העבודות המוצעות למכירה ירד בכ-17% לעומת אשתקד, אך המחיר הממוצע לעבודה (לוט) עלה ב-25.6%. דינמיקה מתמיהה זו מוסברת בכך שרמת המחירים הגבוהה הושפעה ממחסור בהיצע. לטענת מומחים, יש מעט מדי עבודות מכדי לספק את הביקוש הגואה. כתוצאה מכך, כאשר מוצעות עבודות של אמני עילית, מחיריהן מרקיעי שחקים, אף מעבר לצפוי. בחינת חלקו העליון של שוק המכירות הפומביות מעוותת את תמונת השוק בכללותו. חשוב לזכור כי נתוני מכירות בשוק האמנות אינם כוללים מכירות שנעשו באופן פרטי על-ידי גלריות או סוחרים פרטיים, שהן כמחצית מכלל המכירות בשוק האמנות העולמי.
לסיכום, שחקנים שונים בשוק האמנות העולמי מקווים כי הדינמיקה המתוארת בפסגתו של השוק תפנה את מקומה למצב מאוזן יותר, שבו אמנים ואמנות מצוינים רבים יותר יקבלו חשיפה והכרה בד בבד עם העלייה בעניין שהאמנות מעוררת בחברה.
מילי פרי, בעלת ד”ר בתחום מדעי המידע ודוקטורנטית בלימודי תרבות באוניברסיטת ת״א. חוקרת את תחום האספנות והאספנים של אמנות יפה ובוחנת את זיקות האספנים לקנון.
פרסום זה הוא עיבוד מאמרן של Julia Halperin and Eileen Kinsella ב”Artnet” מה-24.9.17. כל הזכויות שמורות למחברות המקוריות של המאמר.