הוכרזו שמות הזוכים בפרסים ע”ש מרדכי ושושנה איש שלום לשנת 2018. בפרס על מפעל חיים ע”ש מרדכי איש שלום זכה האמן יחזקאל ירדני, ובפרס ליצירה אמנותית ע”ש שושנה איש שלום זכה האמן מקס אפשטיין.
חברי ועדת השיפוט של פרס על מפעל החיים ע״ש מרדכי איש שלום האוצר ד״ר אמיתי מנדלסון, האמנית מרב דביש בן משה ונציגת המשפחה צילה איש שלום, כתבו בנימוקי הבחירה כי ״יחזקאל ירדני הוא אמן רב תחומי בעל חשיבה מקורית, ייחודית ועכשווית ויצירתו חובקת תחומים וסגנונות רבים. לאורך כשישה עשורים עסק ירדני בפיסול, ציור, רישום, מיצג, מיצב, ובאמנות סביבתית ואקולוגית. גישתו המושגית וההומניסטית השואפת לקירוב האמנות לחיים ולאיזון ביחסי טבע-תרבות משתקפת ברבות מיצירותיו. ירדני פעל בלב שדה האמנות המושגית והסביבתית בארץ ושיתף פעולה עם אמנים רבים וחשובים. תרומה גדולה וחשובה של ירדני לתחום האמנות הפלסטית היא בתחום ההוראה, אותה ראה כחלק בלתי נפרד מתהליך היצירה. כמורה בלט בעיסוקו בשאלות פילוסופיות בנושא הרחבת מושג האמנות והוא העמיד תלמידים רבים״.
יחזקאל ירדני, 3 תרבויות על נוף, 1991. טכניקה מעורבת
בנימוקי השופטים להענקת פרס ע”ש שושנה איש-שלום על יצירה אמנותית למקס אפשטיין כתבו האוצרת רונית שורק, האמן אילן ברוך ונציג המשפחה בני רוזנברג כי ״יצירותיו של מקס אפשטיין מעידות על מיומנותו הגבוהה ויוצאת הדופן בעבודה עם חומרים שונים. הוא פועל במגוון רחב של תחומים; פיסול, צילום, אנימציה ורישום. ביצירתו הפיסולית עוסק אפשטיין במעגל השימושיות של חפצים הסובבים אותנו ובונה מהם קומפוזיציות סוריאליסטיות. אפשטיין יוצר מיצבים גרוטסקיים ומעוררי סקרנות וניכר שהוא משתעשע מעצם העשייה. פסליו מתאפיינים בעיבוד דייקני הגורם לכך שצירוף החלקים הזרים נראה טבעי לגמרי ומאפשר לצופה להתרכז במשמעויות החדשות שנוצרות.
״מקס אפשטיין הוא יוצר פורה, מפתיע ומקורי, בעל קול ייחודי, הבורא עולם בו יש כאב ומועקה אך גם ערכים צורניים מרתקים ומנחמים. הוא משכיל ליצור קישורים בלתי צפויים בין התרבות הרוסית בה גדל לבין סביבתו העכשווית בירושלים. אפשטיין מזהה מקומות ומצבים בלתי שגרתיים בטבע ובשולי המרחב העירוני ומציג בפנינו את היופי שבהם. במראות שהוא לוכד מתערבים ההומור המריר והגישה הגרוטסקית, עם תחושת החורבן המשולבת בבריאה מחדש״.
טקס הענקת הפרסים יתקיים ביום ראשון, י”ג בטבת תשע”ח, 31.12.2017 בשעה 17:00 בבית האמנים, ירושלים.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
