המלצת השבוע: הופעה של לייבאך

בשנת 2010 הוצגה במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון תערוכה של קבוצת אירווין. חברי הקבוצה, שפועלים במסגרת אגף האמנות של קולקטיב התרבות הסלובני NSK (אמנות סלובנית חדשה), הציגו עבודות בצילום, ציור וידיאו ופרפורמנס המבוססות על אסתטיקה מונומנטלית, צבאית וטוטאליטרית. בפתיחת התערוכה הנפיקו חברי הקבוצה דרכונים למעוניינים להתאזרח במדינה שהקימו, מדינה שמתקיימת בגבולות הזמן ולא המרחב. מי שלא הכיר את המשתתפים התקשה להבדיל בינם לבין הנציגים הרשמיים של שגרירות סלובניה בישראל, שהגיעו גם הם לכבד את האירוע.

במאמר האוצרותי שליווה את התערוכה, הסביר אבי פיטשון את עיקרון הזדהות היתר העומד בלב עבודות הקולקטיב באמצעות הפתגם ההומאופתי “רפא דומה עם הדומה לו”. ברוח העיקרון, מאמצים חברי הקבוצה אסתטיקות שונות המזוהות עם משטרים טוטאליטריים. בכך הם מרוקנים את האסתטיקה מן התוכן המוכר שמזוהה איתה, ובה בעת יוצרים הלעגה או לכל הפחות עקיצה של הכוחות הטוטאליטריים עצמם. דוגמא מפורסמת של העיקרון, שהעלה את הקבוצה לכותרות, הייתה זכייתה במקום הראשון בתחרות עיצוב כרזות ליום הולדתו של נשיא יוגוסלביה לשעבר טיטו, בעזרת כרזה שעיצובה הועתק מכרזה מתקופת השלטון הנאצי במדינה.

מחר (שישי, 12.5), יופיעו בישראל חברי ההרכב לאייבאך – האחראים על הצד המוזיקלי ב-NSK. הלהקה שהוקמה בשנת 1980, זוכה מתחילת שנות ה-90 להצלחה רבה ומופיעה בכל רחבי העולם (כולל צפון קוריאה). המוזיקה שלה שואבת השראה ממטאל ואינדסטריאל המשולבים בהשפעות אופראיות, פופיות ועוד. האסתטיקה, שבאה לידי ביטוי במופעים, קליפים, תלבושות ודימויים נוספים, מערבבת סמלים דתיים, לאומיים והיסטוריים, מראה עוצמתי ואהבה למופעי כוח מרובי משמעויות ושנויים במחלוקת. בראשית דרכה, אחרי מספר שערוריות פוליטיות שנקשרו בשמה, נאסר על הלהקה להופיע במדינתה, דבר שהאיץ את מעבר חבריה ללונדון ותרם להכרה הבינלאומית שקיבלה. עירוב האסתטיקות גרם לתיוג חברי הלהקה כשמאל קיצוני וכימין קיצוני גם יחד, ובכך הדגים דווקא את מידת העצמאות של צורות אמנותיות.