הגלריה מרכזית בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב מזמינה אמנים להגיש עבודות שעניינן תיעוב וסלידה. מהי הסיבה האמיתית לתיעוב ולסלידה כלפי מקום, חפץ, בעל חיים או אדם?
כל אחד מאיתנו מכיר את התחושות הבלתי מחמיאות הללו, אז מדוע אנחנו בכל זאת מתכחשים להן? מהם החרדות והמבנים הנפשיים המורכבים שמסתתרים מאחורי התיעוב והסלידה?
האמנים מתבקשים לבדוק חומרים שונים שמעוררים תיעוב וסלידה, לבחון את ההשפעה הוויזואלית של חומרים כאלה, את הנורמות החברתיות הכרוכות ברגשות הללו, השפעת הדת, החינוך, הסיבות הפיזיולוגיות לתחושות הללו (רפלקס ההקאה למשל) ועוד.
רבים חשים תיעוב וסלידה לנוכח האתר שבו פועלת הגלריה, התחנה המרכזית של תל-אביב: המראות קשים, הריח חריף ובלתי נסבל, הרעש כמעט שאינו פוסק לעולם, ולא פעם גם אם אנחנו רעבים, נעדיף להתאפק ולא לאכול שם, מחמת החולדות שמתרוצצות בין הרגליים. אולם האם כל אלה הם רגשות בלתי נמנעים, או שמא הם תלויי תרבות, קונבנציות ועוד?
על כל אלה ועוד אנחנו מזמינים אמנים לחשוב וליצור.
התערוכה תיפתח בסוף מאי, בגלריה מרכזית בתל-אביב.
יש לשלוח את ההצעות בפורמט PDF, בגודל של עד MGB 1, בצירוף הסבר קצר על העבודה, למייל yudr555@gmail.com
העבודות יכולות להיות בכל מדיום וטכניקה: ציור, צילום, פיסול, וידיאו-ארט, מיצב ועוד.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
