פעילי BDS הפגינו השבוע מול משרדי ארגון ארטיס בניו-יורק, בדרישה שיצטרף לחרם תרבותי-כלכלי על ישראל. ההפגנה, שעליה דיווח אתר האמנות “הייפראלרג’יק“, אורגנה על-ידי פעילי קולקטיב MTL+, היוזמים של Decolonize This Place, שהוציאו מכתב להנהלת ארטיס בניו-יורק על רקע פעילות הארגון לקידום אמנות ישראלית.
ע״פ הדיווח ב״הייפראלרג׳יק״, פעילי Decolonize This Place יצאו ממשכנם במנהטן לעבר משרדי ארטיס בצעדה עם שלטים הקוראים לסולידריות עם פלסטין. כשהגיעו לבניין המשרדים של ארטיס, הקרינו על גבי הבניין כתובות המבקשות מארטיס לא לקחת חלק ב-Artwash הישראלי, שנועד לעשות נורמליזציה לכיבוש דרך קידום האמנות הישראלית בעולם.
תנועת ה-BDS (ראשי תיבות של חרם, מניעת השקעות ועיצומים) פועלת משנת 2005 לסיום הכיבוש באמצעות לחץ כלכלי ותרבותי על ישראל. המדיניות הרשמית של הקמפיין מתייחסת למוסדות ישראליים רשמיים בלבד, ואינה חלה על יחידים או על ארגונים פרטיים כמו ארטיס, שאינם נתמכים על-ידי המדינה. עם זאת, כפי שתואר בדו״ח של האוצרת חן תמיר שפורסם ב״ערב רב״, יש פעילים וארגונים המרחיבים את הגדרות החרם או מתנים שיתוף פעולה עם אמנים וארגונים ישראליים בכך שיצהירו על תמיכה ציבורית בקמפיין.
במכתב של קולקטיב MTL+ לארטיס נכתב כי “בעוד שארגונכם אינו מקבל כל סיוע מממשלת ישראל ומכריז על כך בפומבי, אתם בוודאי מודעים לכך שארטיס נתפס בציבור הרחב כזרוע של המיתוג הישראלי, אותו פרויקט פרסומי ממשלתי שנועד לשווק את ישראל כמודרנית ותרבותית במקום דימויה כאגרסיבית ושמרנית. בעוד שהארגון אינו זרוע ישירה של תוכנית התעמולה הישראלית, ה’הסברה’, הפעילות של ארטיס עדיין נתפסת כממרקת את הדימוי התרבותי של המותג הלאומי בצורה דומה לזאת של ה’הסברה’. אנו קוראים לארטיס להבהיר את עמדתה על-ידי הצטרפות ל-BDS”.
בהתכתבות עם “ערב רב” אומרת יעל ריינהרץ, מנהלת סניף ארטיס בניו-יורק, כי “ארטיס פועלת במסגרת קווי היסוד של ה-BDS, ואין לנו כוונה לחתום על הצטרפות לחרם. משימתנו היא לתמוך באמנים ישראלים מכל רקע ומוצא, שחיים בכל מקום בעולם. לאמנים/יות שבהם תמכנו יש טווח רחב של דעות, שלעתים מובעות דרך האמנות שלהם ולעתים לא. אנו נמשיך לעבוד על יצירת הזדמנויות לאמניות/ים להציג את אמנותם בתוך הקהילה המקומית שלהם ובאופן בינלאומי”.
בדיווח ב”הייפראלרג’יק” צוטטה ריינהרץ כשאמרה כי “ארטיס תמיד היתה בדיאלוג סביב החרם התרבותי על ישראל. הפרויקטים, רעיונות וקולותיהם של האמנים שבהם אנו תומכים הם עדות לכך. לפני חודש הזמנו את אמין חוסיין [מפעילי תנועת ה-BDS בניו-יורק] להיפגש איתנו. הוא לא הגיב לבקשה, ובמקום זאת אירגן קבוצה מתוך קולקטיב MTL+ שהגיעה למשרדים שלנו כשהוא עצמו נעדר. הקבוצה לא היתה מעוניינת בשיחה, אלא רק בהעברת המכתב שמבקש מאיתנו להצטרף ל-BDS”.
“מעניין שזה קרה רק עכשיו”, אומרת האוצרת לאה אביר, שהיתה קשורה בעבר לארגון. “כבר שנים שארטיס עושה מאמצים ניכרים וראויים להערכה בכיוון הזה – שינוי נוסח הצהרת המשימה שלהם, הביקורים ברמאללה, יוזמות של שיחות שונות וכדומה. בסופו של דבר הם לא יוכלו לעשות צעד מובהק בעניין הזה. אפילו שהם לא לוקחים כספים ממשרד החוץ, הם לא יכולים להרשות לעצמם להצטרף לחרם או לתת הצהרה פוליטית חד-משמעית נגד המדיניות הישראלית, בין השאר מסיבות פוליטיות שקשורות לכמה ממקורות המימון האחרים שלהם.
“בסופו של דבר, כדי להיות מחויב באופן אמיתי, צריך לקחת צד, להביא עמדה חד-משמעית לכאן או לכאן, וזה מה שהמפגינים דורשים. ברור שלכל צעד שארטיס תעשה יהיו השפעות על היכולת שלה להמשיך לפעול בניו-יורק, שיש בה תמיכה משמעותית ב-BDS בקרב אנשי אמנות. למרות שאין סיכוי שהיא תעשה צעד כזה, הצהרה חד-משמעית נגד המדיניות הישראלית היתה יכולה לעודד גופים אחרים לעשות זאת, וכך להגביר את ההתנגדות, ואת חופש הביטוי, באופן משמעותי”.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
