שבעה ימים

תרגום לעברית: אבי לובין

ניקולא טרצי, עורך השלוחה האמריקאית של מגזין פלאשארט, מבקר בישראל כאורח של התכנית ללימודי המשך במדרשה לאמנות, בשיתוף עם ארטפורט ו”ביאליק רזידנס” – אאוטסט. ביום שני 13 בינואר בשעה 20:30 יקיים הרצאה ב”הירקון 19″, תחת הכותרת Porosity – Sifting Out the [Art]field, עם סיומו של שבוע סדנה/מחנה עם תלמידי התכנית ללימודי המשך במדרשה לאמנות. הכניסה ללא תשלום.

ניקולא טרצי

כאשר מירי סגל ואבי לובין הזמינו אותי להציע סדנה עבור תלמידי התכנית ללימודי המשך במדרשה לאמנות, לקחתי בחשבון שני אלמנטים. האלמנט האחד נבע מהפגישה הראשונה שלי עם מירי, בקיץ 2013, לאחר שמונתה לעמוד בראש התכנית ללימודי המשך במדרשה. במהלך הפגישה מירי סיפרה לי על תכניותיה, על החזון שלה כראש התכנית ועל השאיפה שלה לאתגר את הגבולות של הוראת אמנות. האלמנט השני הופיע כאשר מירי ואבי (מרכז הלימודים העיוניים של התוכנית ללימודי המשך), הזמינו אותי לבקר בקמפוס המדרשה, קצת לאחר אותה פגישה ראשונה עם מירי בקיץ 2013. בין היתר, הם סיפרו לי על ההיסטוריה של המכללה האקדמית בית ברל ושל המדרשה לאמנות ועל הקשר של ברל כצנסלון ושל המכללה למפלגת העבודה ולתנועות הנוער. שני האלמנטים האמורים היו בסיס אידיאלי לפרויקט שאני עומד להציג ברשימה זו.

מגיל 8 ועד לגיל 24 הייתי חלק מתנועת הצופים האיטלקית קתולית (AGESCI – associazione guide e scout cattolici italiani). עזבתי את התנועה בגיל 24, מאחר שהתחלתי לנסוע בתדירות גבוהה בעולם, מה שמנע ממני להמשיך לקחת חלק בארגון. ובכל זאת, ההתנסות בתנועת הצופים השפיעה באופן ממשי על אורח החיים שלי, ובפרט על האופן שבו אני מבין אמנות חזותית – מיוזף בויס ועד לאסתטיקת היחסים (relational aesthetics). אני חושב שהתפקיד של אנשים יצירתיים הוא להיות ספקי תוכן, ובאופן ספציפי יותר – ספקים של אורח חיים. בנוסף לכך, אני רואה במעשה היצירתי אפשרות שנמצאת בכל אחד מאיתנו, משהו שעלינו לממש בכל רגע של קיומנו. אני מנסה לייצר תנודה בין הדיכוטומיות שמאפיינות את המציאות שלנו (יצרן מול צרכן, מחבר מול קהל, מורה מול תלמיד), לנתח מציאות זו ולהציג אותה באמצעות הרעיון של נקבוביות או מחוררוּת (porosity). במילים אחרות, אני רואה מציאות מחוררת/נקבובית, שכמו עור יש לה ריבוי של חורים בלתי נראים שמאפשרים לדברים לעבור ולמחוק את ההבחנה בין פנים לחוץ.

אם נשתמש שוב במטאפורה של העור, נוכל לחשוב על המעבר מהרעיון של נקבובית לזה של אפידרמיס בדומה למעבר מהמציאות לחברה. אם המציאות היא מחוררת/נקבובית, החברה קשורה לאפידרמיס. הכוונה היא לחברה, שכמו עור, מכסה כל אספקט של החיים: זמן העבודה שלנו כמו זמן הפנאי, החלל הפרטי כמו זה הציבורי, הטובין החומריים שלנו (למשל סחורות) כמו הטובין הלא חומריים (למשל רגשות).

הזמן הוא גם אלמנט חשוב שביקשתי לבדוק בזמן הכנת הסדנה. שקלתי את הדיכוטומיה בין זמן לינארי לזמן מעגלי, את הרעיון של אינסוף לעומת מחזוריות, מתוך ניסיון למצוא את דרך הביניים שבאופן סימולטני תמחק ותאמץ את שני הרעיונות. חשבתי על הרעיון של זמן אליפטי – זמן שנראה לינארי עד שלפתע הוא מתעקל וחוזר בחזרה לנקודת ההתחלה, שהיא דומה אבל שונה. אליפסות נוכחות בטבע – מהצורה של כוכבי הלכת ועד להסתובבות שלהם – וחשבתי על הרעיון של רדיפה אחרי השמש עד לאופק ועל כך שהפעולה הלינארית/מעגלית הזו היא למעשה אליפטית.

כשכל זה ברקע, וכקתולי פעיל שמגיע לישראל, החלטתי לקחת את הרעיון של יצירתיות ולפרק אותו לשבעה חלקים, שבע פסקאות, כמו שבעת הימים שבהם אלוהים ברא את העולם לפי הסיפור של ספר “בראשית”. לפיכך, ביקשתי להציג את המעשה היצירתי דרך שבעה מומנטים – קונספציה (conception), יצירה (creation), ייצור (production), הפצה (distribution), הצגה (presentation), ותקשורת (communication). כמו בתנ”ך, המומנט השביעי הוא המנוחה, מומנט שדרכו היצירה פוגשת במציאות, מומנט של רביזיה, מומנט של הרהור. למעשה זהו המומנט של ההתגלות, שאין לו עדיין שם.

כדי להצליח בפרויקט, החלטתי שבמשך שבעה ימים אשאר בשטח המדרשה, ביום ובלילה, אשן ואוכל שם, ואזמין את מירי, את אבי ואת הסטודנטים להצטרף אלי, כל אחד לפי היכולת שלו, הפניוּת שלו והמחויבויות האחרות שלו. כל הימים יהיו בעלי מבנה דומה: אני אתעורר, אקיים פעילות גופנית ואוכל ארוחת בוקר, עד למפגש הבוקר. מפגש הבוקר יתמקד בכל יום באחד המומנטים – ביום ראשון קונספציה, בשני יצירה וכן הלאה. אחרי מפגש הבוקר, שבד”כ יתקיים ב”חדר הגוגל”, נבשל ונאכל יחד ארוחת צהריים, ניקח שעה חופשית ואז ניפגש שוב אחרי הצהריים ונתמקד בעבודות של הסטודנטים. בכל יום שלושה או ארבעה סטודנטים מהתכנית ללימודי המשך יציגו בפני כל הנוכחים את עבודתם, בין אם בסטודיו שלהם ובין אם בחלל תערוכות בשטח הקמפוס של המדרשה. מפגשים אלה יסתיימו בהקרנת סרט שקשור למומנט היומי. לאחר הסרט מבשלים ואוכלים יחד ארוחת ערב והולכים לישון בשטח בית הספר עד לתחילתו של היום הבא.

בעוד שמפגשי הבוקר הם יותר משחקיים וקשורים למחקר דימויים באמצעות חיפושי גוגל, המפגשים שנערכים אחרי הצהריים קשורים יותר לעבודותיהם של הסטודנטים, מה שמוביל לשיחות ודיונים משמעותיים. גם במהלך הבישול, הארוחות והזמן הפנוי מתקיימים שיחות ודיונים, אך באופן לא פורמאלי.

אני כותב את הטקסט הזה בסוף היום שעוסק בפרזנטציה, מה שאומר שעדיין נותר יום שעוסק בתקשורת ויום מנוחה. למרות זאת, אני כבר מרגיש שהקשרים בינינו התפתחו במהלך השבוע. ככל שאנו מבלים יותר זמן יחד כך אנחנו יכולים להיכנס לעומקו של הנושא. יתרה מכך, אני שמח לראות איך כל מפגש מכיל את המפגשים האחרים. כך, כאשר מדברים למשל על קונספציה לא מתעלמים מהפצה, וכאשר אנחנו עוסקים בפרזנטציה אנחנו מוצאים את עצמנו מדברים על יצירה, וכן הלאה.

אמרתי לסטודנטים שאנו צריכים לתפוס מצד אחד את היחסים בין המושגים כמעין גריד שמפריד באופן ברור כל אחד משבעת המומנטים, ומצד שני עלינו להבין את היחסים באופן מעורפל שבתוכו כל אותם מומנטים מעורבבים. רק המבט הסימולטני הזה יכול לאפשר הבנה חדה של רעיון היצירתיות ולפתוח בפנינו דרכים חדשות להבנת תפקידם של אנשים יצירתיים במציאות המחוררת/מנוקבת, כדי לחזק את עצמנו כך שנוכל להיות ספקים של אורח חיים בתוך החברה האפידרמית שלנו.