55 ש”ח הלוך ושוב ברכבת מתל אביב לחיפה או 71.40 באוטובוס מירושלים

בגדול, תערוכות ה”בוא ניקח אמנים צעירים ומגניבים כשיש לנו חור בין תערוכות ואז המוזיאון יהיה צעיר ומגניב” הן המעצבנות ביותר מבחינה אנושית ובד”כ הטובות ביותר מבחינה מקצועית.

יומיים לפני התלייה של התערוכה לא באמת התחשק לי לנסוע. הסיבה: באסה קלה על עלות הנסיעה מערד למוזיאון חיפה. משהו כמו 140 ש”ח לזמן איכות של כשמונה שעות, פלוס הוצאות מזון ומחיר קלורי של תזונה מחוץ לבית מינוס יום עבודה. הבאסה הגדולה באמת היא לענות שוב ושוב על ה”בטח משלמים לך על זה היטב”, שלא לומר החזרי נסיעות. והנה שוב אני עושה את זה, בלב כבד, אך בשמחה.

הפרויקט “אלפרד אקספרס” הוא חלק קטן מהתערוכה “חיפה – ירושלים – תל אביב” (או באתר) שאוצרת רותי דירקטור, אשר “מבקשת למפות, לאפיין ולהציג פרקים מאמנות העבר ופרקים מאמנות ההווה בשלוש הערים הגדולות”.

אין ספק שהפעילות של הקבוצות שהוזמנו להציג: האגף, מקס ואלת המסטיק החיפאיות, ברבור, מעמותה ויפו 23 הירושלמיות, החללית, חנינא ואלפרד התל אביביות, יחד עם בנימין שנכנסה גם היא ככה ברגע האחרון וגלריה הפירמידה החיפאית – מהוות את מרכז הכובד העיקרי של מה שניתן לכנות “האינדי של האמנות הפלסטית”. על פי מקורות זרים, כל קבוצת אינדי קיבלה  מענק נדיב של  10,000 ש”ח בממוצע, שזה משהו, אבל לא משהו שאפשר לסגור איתו את המינוס. אולי רק לממן הוצאות נסיעה ושוקו ולחמניה.

גלריה אלפרד עשתה בחכמה. במקום לאלתר פרויקט דל תקציב, היא יצרה מגה פרויקט שיהווה בדיוק את הניצול ההדדי שיאזן בין הקבוצה למוזיאון: אם האמנים הצעירים יזרימו דם חדש, אירועים שוקקים, קהל רב ויחסי ציבור מצויינים, המוזיאון מצידו, יתן את המתנה הכי גדולה שאמן יכול לקבל: תערוכת יחיד מוזיאלית. ואם כבר מסיבה – אז נזמין את כל החברים!

לא פחות מ-46 תערוכות יחיד + תערוכה אחת קבוצתית של אמני אלפרד ואמנים השותפים להתהוותה של גלריה אלפרד לאורך השנים, יתקיימו במהלך 12 שבועות – שבוע לכל תערוכת יחיד. המשמעות העיקרית של הסידור היא שלכל תערוכה יגיעו משמעותית פחות מבקרים, כי לא רק שהתערוכות בחיפה (נאורים ויפי נפש ככל שננסה להיות, סצנת האמנות חיה ופועמת בתל אביב. חיפה בנסיקה, אבל עוד יקח לה זמן להפוך לאימפריה ואין ספק שמחירי הנדל”ן יעזרו), אלא שאפילו בתל אביב אנשים לא יגיעו בתדירות כזאת לאירוע תרבות, הכי מהמם שיהיה וגם אם הוא בחינם ועם תופינים ואלכוהול.

דווקא מיעוט הקהל שיגיע והעדר תקציב יכולים להוביל לשתי תופעות מאוד חיוביות: האחת, אפשרות ליצר תערוכה ניסיונית יחסית ליצירה השוטפת של כל אמן. בניגוד לטענה כי יצירות האמנות באות למות במוזיאון – דווקא בתערוכה מוזיאלית קצרצרה וללא תקציב יש אפשרות להתפרע בלי מסגרות כבדות ופלסים אלקטרוניים, לשים עבודה שהיא לאו דווקא ספינת הדגל של האמן או להציג מחשבות על אמנות. אלה לרוב לא מתאפשרים בתערוכות מהודקות עד אבדן נשימה או סממן חיים. השניה היא הצורך בתיעוד כל התערוכות והעלתן לרשת למען הציבור הרחב, דבר שרוב מי שאני מכירה לוקה בקריסה מוחלטת בקשר אליו מייד אחרי הפתיחה.

בסיום כל המאמץ, כל אמן ואוצר יקבל שורה נחשקת חדשה בקורות החיים.

במוצ”ש הקרוב יהיה טירוף בחיפה, כי זאת תהיה הפתיחה הגדולה של כל הקבוצות ולא כדאי לאף אחד לפספס את זה!

אבל מה יהיה בהמשך? אז ככה: כל יום שישי בחצות היום יפתחו במתחם של אלפרד בקומה השניה ארבע תערוכות יחיד של מיטב אמני ישראל הצעירים אתם מוזמנים לעקוב כאן, האתר יתעדכן ויועלו דימויים ותיעוד של התערוכות באופן שוטף.

אני מאמינה שהתערוכה בכללותה באמת חשובה והולכת להיות משב רוח רענן. אני גם מקווה שאנשים יסעו לימי כיף צפוניים ובכלל – שבעלי התפקידים הרלוונטים בעיריות יבינו שיש להם אוצר בידיים ויתנהגו כלפיו בהתאם.

לסיום, תודה לגלריה אלפרד שהזמינה אותי לקחת חלק בפרויקט, ובעיקר לרותם ריטוב, שהיה לי העונג לאצור לה את התערוכה ‘המזרח הפרוע‘. חלקי הנוסף בפרויקט יפתח באקספרס 7 בתערוכה שאאצור לליאור שור – המתלבשת הטובה ביותר שתכשף אתכם ביצירותיה, ותערוכה שיאצור לי ראפת חטאב החתיך המהמם והמוכשר.