גינון גרילה והערב-רב

על גינון הגרילה כתופעה של ריבוי על פי תפיסת הערב-רב (Multitude) של הארדט ונגרי *

במהלך ביקוריי בברלין בשנים האחרונות, נתקלתי בערוגות תירס ועגבניות שגדלו בחלקות אדמה קטנות סביב עצי הרחוב, בצמחי תבלין שלבלבו באיי תנועה, ובפרחי חמניות שצמחו מבין מרצפות המדרכה. זהו גינון גרילה.
המושג גינון גרילה נשמע כמעט אוקסימורון. הוא מייצג דיכוטומיה על פיה הערכים החיוביים שנושא עימו המושג גינון, עומדים בסתירה למושג הגרילה, הנתפסת באופן אינטואיטיבי כערך טעון שלילית באסוציאציות של התנגדות, מחאה ומלחמה. הדיכוטומיה שבשם מייצגת את התנועה שבין שני קצוות: בין המתונים – הגינון, לבין הקיצוניים יותר – הגרילה.

גינון גרילה בברלין

גינון הגרילה הוא התערבות במרחב הציבורי באמצעות צמחיה, בקנ”מ משתנה, ללא היתרים, במידה רבה גם בניגוד לחוק, והוא קשור באופן ישיר באיסור לגנן. גינות גרילה אינן גינות ציבוריות או גינות קהילתיות ולעיתים הן אינן גינות לשהות בהן אלא לראותן בלבד. פעמים אחרות הפעילות והגדרת הגינה מצטמצמת לכדי צמח יחיד או אפילו פרח. גינון גרילה הוא מחאה ואמצעי לביטוי עצמי באמצעות גינון רב פנים בעידן של נדירות מקרקעין פנויים מנדל”ן, בזבוז משאבים, ושימוש לרעה בסביבה. גינון גרילה הוא אקטיביזם המאופיין בגמישות פרקטית ואידיאולוגית. בשל כך הוא מהווה פרקטיקה אפקטיבית עבור ארגוני התנגדות מהמתונים עד לרדיקלים ביותר, הקוראים  לאנרכיזם, אנטי קפיטליזם ואנטי-גלובליזם.

תופעת גינון הגרילה אינה תופעה חדשה. אירועים רבים לאורך ההיסטוריה האנושית יכולים להתפרש כביטוי לתופעה זו כמו למשל ‘The Diggers’ באנגליה בשנת 1649 שגידלו לפרנסתם מזון בשטחים משותפים (commons) שנגזלו מהם. אירועים מכוננים מהמאה ה-20 הם The People’s Park וגם Liz Christy Garden. פעולות גינון הגרילה מונעות ע”י אג’נדות שונות, אך המשותף לכולן הוא הצורך לגנן והשימוש בצמחיה לצרכים שונים. אופי הפעילות גם הוא מגוון, החל מפעילות לילית של יחידים וקבוצות עד להפצצות ב’פצצות זרעים’ (seed grenades, seed bombs) של שטחים נטושים או שולי כבישים מהירים.  המניעים לפעולות אלו משתנים בהתאם לאופי הפעולה ולמטרותיה.

גינון גרילה בברלין

***

קטגורית הריבוי כקטגוריה רבת משמעות בדיון הפוסט-מודרני, ביקורתי ופילוסופי, מאפשרת לקרוא את תופעת גינון הגרילה כתופעה של ריבוי. הארדט ונגרי, המתבססים בין היתר על מחשבת הריזום של דלז וגואטרי, פיתחו את רעיון האימפריה והערב-רב (הנקראים גם היפר מרקסיזם או מרקסיזם פוסט-מודרני), ומאתגרים את אופן ההתבוננות בגינון הגרילה. פעולת גינון הגרילה מובאת כאן כיצרנות ביו-פוליטית שהיא, על פי משנתם, יצרנות שאינה מבוססת על חומר אלא על ייצוג או סימן. פרופיל גינון הגרילה מתפרש גם הוא על פי מאפייני הגרילה המוצעים על ידם. פעילותם של הגננים ואנשי הגרילה תודגש כ’אנסמבל של יחידויות’ ומכאן תעלה את קיומם כרשת ריזומטית ללא הנהגה צנטרליסטית או ריבונות. גינון הגרילה נקשר גם להיבטים של ערב-רב העוסקים בגרילה ובאמנות. ההתמקדות במרכיבי הגרילה והאמנות מתוך התיאוריה של הארדט ונגרי, וכתביו של נגרי עצמו, מעלה את המשמעות הכפולה של הפעולה כפעולה מחתרתית וביטויו של הערב-רב בפעולה כזו מאפשר לקרא את התופעה גם כאמנות. תפיסת הגינון, הגננות ותכנון הגנים כאמנות מקבלת פנים שונות בזמנים שונים. פירוק וניתוח תפיסתו של נגרי את התרבות והאמנות בעידן הערב-רב מסביר את הקשר ביניהם.

* המאמר הוא בסיס להרצאה שתתקיים בכנס ‘על הקונפליקט’ – הכנס השנתי של בצלאל לתיאוריה והיסטוריה, 18.12.2.11, בשעה 14.15 בפאנל ‘מלחמת הרחובות’.