יעקב מישורי
-
טרגדיה של טעויות
- יונתן אמיר
- 14/08/2020
צודקים הטוענים שאמנות לא אמורה רק ללטף, אבל בהצבה במסדרון בית החולים ציורו של יעקב מישורי דווקא כן התבקש ללטף. העניין הוא שכדי לעשות זאת הוא נדרש לוותר על ההקשר הפנימי וההיסטורי שלו. כלומר לשמר את הפורמליזם (צבעוניות, צורות מופשטות) תוך ניתוקו מהקונטקסט (אלימות, מוות ליהודים, זיכרונות שואה)
-
למבוגרים בלבד: נצנוץ של כוכב שכבה
- יעקב מישורי
- 04/12/2013
“זהו עולמנו-עולמם של מעצבי סגנון הקונספט-מינימליסטי, כמו-גם של מעצבי המבע האקספרסיבי. האמנים והקהל מנהלים מערכת יחסים מתואמת להפליא. אין חציצה, אין ניכור, לא קיימת מבוכה, רגע של היסוס. אין בוז מתנשא, אין כמובן ביקורת. הליכה מנומסת על ביצים”.
-
איתנו באבלנו הכבד – ביתוק הקשר הסימביוטי אקדמיה-אמנות
- יעקב מישורי
- 25/10/2010
“על מוסדות האמנות לשאוף לשחרור מדרישת השוק לתואר אקדמי. להעיז ולעמיד את עצמם (קצת) מחוץ לדרישה החברתית השבלונית והבורגנית בנוסח אבא ואמא: ‘אי אפשר להסתדר היום בחוץ בלי תואר'” – מאמר שנכתב עבור כתב העת ‘מחול’, התפרסם בגיליון מספר 2 אפריל 2010, ומפורסם מחדש לבקשתנו, לרגל פתיחת שנת הלימודים האקדמית.
