חגי שגב

  • אזורי חרדה כה מפתים

    “הפער בין התכנים המטרידים לייצוגים הצילומיים המרהיבים מעורר תחושה של בלבול או חוסר אוריינטציה. ייתכן שזו הכוונה המרכזית של התערוכה כולה; היא מתקיימת במציאות מסוימת ובו בזמן נעדרת מאותה המציאות ממש”. חגי שגב על תערוכתה של אורית ישי, “Deer Country”, בגלריה העירונית לצילום של פראג

  • חצר מול חצר

    הצופן הסימבולי בציוריה של עידית לבבי-גבאי.

  • פלישה בהסכמה

    בתערוכתו “מר לרי” מציג שי איגנץ מהלך תרבותי רחב יותר מאשר מעשה צילום הפורטרט על רקע עיצוב תקופתי והיסטורי גרידא.

  • תל-אביב התלויה בזווית באוויר

    סיפורה של תל-אביב על תושביה הזרים חופף את סיפור חייה של נורית דוד, ומופיע בתערוכת ציורים חדשה המדמה את העיר לבית חולים ולחילופין לזירת כלולות.

  • משברי (אבל מגניב)

    מן התערוכה “חיפה-ירושלים-תל אביב” במוזיאון חיפה עולה מסר של חובבנות לשמה, והיא מספקת סיבה לדון במשבר הכללי המאפיין את עולם האוצרות והמוזיאונים.

  • איפה הצבע?

    הביקור ביריד “צבע טרי” היה הכל פרט לצבע טרי. תרם לתחושה אתר התצוגה שנעדר כל השראה.

  • בלי זמן של חסד

    הציור של מריק לכנר בגלריה רוזנפלד מציג את הצד החייתי שבתרבות ומתמודד עם הניגודיות הנובעת מערכים אלו.

  • בשם המחאה: קונפליקטים במרחב הצילומי

    תערוכה חדשה בבית אבי חי מנסה לבחון את השדה של תצלומי המחאה משני היבטים מקבילים: החדשותי והאמנותי. בחינה של המעברים משדה לשדה מלמדת גם על המטרות והגישות השונות של הצלמים, המשפיעות בהכרח על אופי התצלומים. מאמר מקטלוג התערוכה.

  • זהותו של ראש המוסד

    “במוסדות תרבות המנוהלים על ידי אנשי אדמיניסטרציה, לרוב אין הקהל מצליח לזהות את הכיוונים התרבותיים. התוצאה היא מוסד שכוונותיו אינן נהירות לציבור הרחב והוא עובד בקווים מזוגזגים”. הרהורים על מודלים של ניהול מוזיאונים בישראל.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?