כתבות מאת ליאורה לופיאן
-
מיש פוליטי
- ביקורת
- 22/06/2016
“הסרט מתנהל באיזה יקום שבין פסטיבל לפסטיבל, בין מחיאת כף מהתפוצות למחיאת כף מהשטחים, ביקום שבו אתה יכול לשיר שאתה לא פוליטי ובאמת להיות לא פוליטי למרות שבעצם חשבת שאתה פוליטי”. ליאורה לופיאן על “ג’אנקשן 48”, סרטם של הראפר תאמר נאפר והבמאי אודי אלוני
-
הנפש לא שתקה והעבודה אבדה
- קומבינה - גיליון שבוע העיצוב
- 24/05/2016
“לא הצלחתי להסביר למה חיי אמנות הם מוצא כמעט יחיד מחיי עבודות-משרתים או מחיי קומבינות מאולתרות או מחיי סבל צרוף של בטלה כפויה או התרסקות הנפש או שברון הגוף. לא הצלחתי לנמק למה לאמנות יש תפקיד גואל לפרט ולכלל, במיוחד בעולם שמבקש יותר מאי-פעם להפריד בין גוף לנפש ולהעניק לחזקים תחושת שליטה מדומיינת על גורלם”. ליאורה לופיאן על הקשר הסבוך שבין מעמד, מגדר, אתניות ועבודה, ועל הקומבינה כסוג של מוצא.
-
פארק הדכדוכים
- ביקורת
- 17/12/2015
״בנקסי מציע הוויה שיודעת לחשוב בינארית, לדעת מה שגוי, מקולקל, לא תקין, אבל לא יודעת להציע נחמה, השלמה, יצירה שחורגת מהקיים, ואמנות מדכדכת ללא אופק, תקווה או חלום היא פריבילגיה של חזקים״. ליאורה לופיאן ביקרה ב״דיסמאלנד״.
-
תלאביב תמותי!!!!!!!11111
- עיר עולם
- 01/07/2012
בגיל 24 נעצרתי לראשונה. זה היה בתחילת האינתיפאדה, כשפרצופו הצבוע של הסמול הממסדי השונא נחשף, כשהעם כולו הפך למכונת זעם ומשטמה באירוע שזכה לשם “סגר פסח”. לצד שני חברים למאבק נסענו ברחבי קינג ג’ורג’ כשאני קראתי במגאפון טקסט פשוט שקורא להטיל עוצר על תל-אביב. ההלם ששרר ברחוב היה מהסוג המהדהד, הצועק
