פנים פתוחות
טכנולוגיה לזיהוי רגשות הינה מערכת מבוססת קוד הנשענת על מחקרים פסיכולוגיים-אנתרופולוגיים ומתיימרת לזהות את הרגש שמביע אדם ברגע נתון באמצעות פענוח הבעת-הפנים שלו. השימוש בטכנולוגיה זו הופך שכיח יותר ויותר בעולם בחברות אבטחה, השמה, רייטינג, קמעונאות ועוד, והוא אחד התחומים המתפתחים ביותר כיום.
אחת הבעיות המרכזיות של הטכנולוגיה נובעת מכך שהיא מבוססת על תיאוריה שנויה במחלוקת של הפסיכולוג פול אקמן שהגדיר שישה רגשות אוניברסליים- כעס, עצב, פחד, גועל, הפתעה ושמחה. תיאוריה נגדית, שמובילה פרופ׳ ליסה פלדמן-בארט, טוענת כי רגשות הם תלויי תרבות וקונטקסט, ומכך נובע שאינם אוניברסליים, אלא נתפסים ומוגדרים באופן שונה בתרבויות שונות.
במחקר שניהלתי בשנים האחרונות ניסיתי לאתגר את הטכנולוגיה בהליך הגדרת הרגשות על-ידי פעולות שונות שביצעתי באמצעות הטכנולוגיה ופעולות התערבות שהפעלתי עליה. חקרתי וחשפתי את הקופסא השחורה, פירקתי את המנגנון של הטכנולוגיה והבנתי על מה הוא מתבסס וכיצד הוא הופך קריאה ויזואלית להגדרה מילולית. בעקבות זאת, ניסיתי לנתב את השימוש בטכנולוגיה לכדי הרחבת המנעד השפתי אל מעבר לששת הרגשות הנתונים וליצור שפה חדשה ועשירה יותר של רגשות.
טל ניסים הוא אמן וצלם אדריכלות, בוגר מנשר לאמנות במסלול הצילום. בוגר התכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, מסלול עיצוב וטכנולוגיה. מרצה במחלקת אמנות ותקשרות חזותית בשנקר. בעבודותיו עוסק בחקר המדיום ובהקשריו התרבותיים. הציג במספר תערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות במוזיאון רמת גן, חיפה , ארץ ישראל, גלריה אינדי ועוד.
***
כנס ירושלים לאמנות #7 הוקדש למקומה של אמנות ביחס לסוגיות פוליטיות, אקלימיות וטכנולוגיות בינלאומיות ומקומיות. ההרצאות עסקו בשימוש אמנותי באלגוריתמים וטכנולוגיה לזיהוי רגשות, בחיבור בין אמנות לתהליכים ביולוגיים (ביו-ארט), בתגובות של אמניות.ים ומעצבות.ים למשבר האקלים ובשפת מחול של מפגינים. בנוסף נערכו שני פאנלים בנושאים אקטואליים: האחד הוקדש לתערוכת הדוקומנטה שהוצגה בקיץ בקאסל שבגרמניה, ועוררה דיונים ושערוריות רבות, והשני הוקדש למצבם של אמניות.ים בשעת חירום, מלחמה ופליטות, בהשתתפות אמני.ות מהמרחב הפוסט סובייטי.
כנס ירושלים לאמנות נוסד ביוזמת פסטיבל ״מנופים״ וכתבי העת ״ערב רב״ ו״הרמה״, במטרה לחבר בין מוסדות להשכלה גבוהה לבין אמנים, אוצרים, מנהלים אמנותיים ואנשי מקצוע מעולם התרבות. כנסים קודמים עסקו בנושאים ״חתימה״, ״מה עושים עם אמנות?״, ״בירור יתרה״, ״תכסיס״, ״רגע האמת״ ו”גודש”.
אוצרי ומנהלי הכנס: רינת אדלשטיין (“מנופים”, ״הרמה״), ד״ר רונן אידלמן ויונתן אמיר (״ערב רב״)
הפקה: אלינה אלכסה אוסיפובה
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
