זו השנה השלישית שהמעבדה תפעל במתכונת מחקר יחידני מול 12 אמנים לאורך שנת הפעילות. המעבדה מזמינה אתכם אמנים יקרים שאוהבים אתגר, יציאה מן המוכר והרפתקה מחקרית ייחודית, להצטרף לתוכנית מחקר באמנות ניסיונית לשנת 2022-2023 במעבדה בהרצל 119.
השנה חבר השופטים המכובד כולל את:
כרמית בלומנזון – אוצרת גלריית האוניברסיטה הפתוחה
בלו סימיון פיינרו – אמן, מנהל ואוצר הביאנלה הים תיכונית
אורית ישי – אמנית צילום סטילס, וידאו ומיצב. מרצה לצילום בבית הספר לאמנות מכללת ספיר
יוסף ז’וזף דדון – אמן וידאו, צלם ומיצג, צייר ופעיל חברתי
כל הפרטים בשלוש שפות בהקלקה כאן.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
המעבדה מבקשת כ-4200 ש”ח לפחות דמי השתתפות שנתיים מכל אמן. אם כך, מה מבדיל את המעבדה מלובי של תיאטרון? מדוע “ערב רב” ואנשי אמנות רציניים – כרמית בלומנזון, בלו סיימון פיינרו, אורית ישי וז’וזף דדון – מוכנים לקחת חלק בפרסום
ובלגיטימציה של דרך פעולה ירודה כזאת?
אוהבים “אתגר, יציאה מן המוכר והרפתקה מחקרית ייחודית?” חפשו אותם במקום אחר, כי מדובר במודל פעילות עלוב ולא ראוי.
אמן
| |אמן יקר,
אתגר, יציאה מן המוכר והרפתקאה מחקרית, אלה רק מילים מלאות אוויר. כמו ‘התעוזה והסקרנות’, דרישות מהסטודנט בידיעונים של פעם פעם. מה שמפליא הוא שרבים רבים ותמימים עדיין מאמינים להבלים הללו. על זה הם בונים.
דורית
| |