אמנות במשבר? ייצור ומימון של אמנות פלסטית בישראל: בין שוק פרטי למימון ציבורי
שיחה עם ד״ר מילי פרי ואיתן שוקר, חוקרי שוק האמנות ומדיניות התרבות בארץ ובעולם
מנחה: מבקר האמנות יונתן אמיר
מגיבה: האמנית פרופ׳ יהודית סספורטס
מאז ומתמיד נזקקה האמנות למימון ושימשה נכס בעל ערך כלכלי, אולם רק בעשורים האחרונים הפכה האמנות למכשיר פיננסי בפני עצמו. בתקופה שבה עולם האמנות הגלובלי מגלגל מיליארדי דולרים, ונראה לעיתים כשלוחה נטולת רגולציה של שווקי ניירות הערך, היחס בין המימון הציבורי למימון הפרטי של אמנות מעוצב מחדש ומעורר שאלות חשובות.
אילו שינויים עברו מערכות המימון של האמנות בעשורים האחרונים בישראל? האם השוק הפרטי נכנס לוואקום שמותירה המערכת הציבורית, ואם כן – מה צריך להיות תפקידה של מערכת זו? כיצד משפיעות התמורות הכלכליות על מעמדה של האמנות ועל תפקידיהם של האמנים והאמניות? מהן ההשלכות האתיות והפוליטיות של אמנות ההון? ומהם ההבדלים וקווי הדמיון בין המערכת הבינלאומית לבין עולם האמנות המקומי?
השיחה תשודר בשידור חי, קישורים לצפייה בפייסבוק וביוטיוב יפורסמו בקרוב באתר המכון – https://bit.ly/2WZfvNf
השידור החי ילווה בכתוביות בעברית
לצפייה בשידורים הקודמים שלנו – https://bit.ly/2XIY7Ny
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ החדשה שלנו כדי לקבל עדכונים על השידורים הבאים דרך הקישור – https://chat.whatsapp.com/ButnR8VkxAOAXVZEKScLVN
בעזרתכם – מוסללה רלוונטית מתמיד
לפני 11 שנים, קבוצת חולמים ויוצרים הנביטה את מוסללה בשולי קו התפר הירושלמי.
התחלנו עם חלום לשנות ולהשפיע על המציאות היומיומית של שכונת מוסררה בירושלים, לחבר, ליצור ולהעלות את השאלות התמימות שאמנים מעיזים לשאול – למה בעצם בנו את החומה והאם עדיין צריך אותה? מה קרה כשהפסקנו לאכול אבטיחים ולהנות מהרגעים הקטנים של החיים יחד?
11 שנים עפו להן כמו שרק הזמן עובר כשנהנים – והיום מוסללה היא קהילה חיה, תוססת של עשרות חברים שמפעילים שלושה מרכזי פעילות, עשרות יוזמות ומעגלי עשייה ומאות אירועים אליהם מגיעים עשרות אלפי אנשים מדי שנה.
למוסללה אין תמיכה קבועה מאף גורם או ארגון, מתוך רצון עקרוני להתבסס כעסק חברתי אוטונומי. כבר כמעט הצלחנו ״לפצח את השיטה״ ולהיות ארגון בר-קיימא כאשר התחיל המשבר.
אז בשביל שנוכל להמשיך בתהליך, להוביל את ירושלים להיות העיר שכולנו חולמים ומאמינים בה – ראו זאת כפניה אישית בבקשה לתמוך בקהילה הנפלאה של מוסללה.
איך אפשר לתמוך בנו?
הצטרפו למעגל החברים של מוסללה – בעלות של החל מ-10 שקלים תמיכה קבועה לחודש, כל אחד ואחת על פי יכולתו.
תרומה חד פעמית שתעזור לנו לעבור את התקופה הקרובה – כמו גשם מחייה בסוף החמסין
או פשוט הזמינו אצלנו את האירוע/סיור/סדנה הבאה שלכם – ויש לנו המון מה להציע.
נתראה בקרוב על הגג!
שבוע העיצוב 2020 נדחה עד להודעה חדשה
שבוע העיצוב ירושלים 2020, האירוע השנתי של בית הנסן ביוזמת הרשות לפיתוח ירושלים ומשרד ירושלים ומורשת, שהיה אמור להתקיים ביוני הקרוב בבית הנסן, ייאלץ להידחות למועד לא ידוע.
שבוע העיצוב 2020, תחת התמה ״קרקס הבריחה״, עתיד היה להתמקד באסקפיזם. לא יכולנו לדמיין אז כמה רלוונטית תהיה התמה הזאת היום ובאיזו פתאומיות תיסגר הדלת על המפלטים שאנו מחפשים מהמציאות. והנה, מצאנו את עצמנו בורחים פנימה, אל קירות הבית והרחק אחד מהשני בעוד אנו מגלים כי ישנם מצבים בהם אין לאן לברוח.
השנה, נבצר מאיתנו להיצמד לתאריך המקורי, אולם הרלבנטיות של השאלות שאנו מציבים רק הלכה ועלתה. אנו הולכים בעקבותיהם של אירועי תרבות רבים ברחבי העולם שנאלצו לבטל או לדחות, אך בכוונתנו להמשיך.
אנו מסתכלים קדימה וממשיכים לעבוד במרץ כדי לרקום אירוע אשר יחקור, יאתגר ויתמודד עם שאלת האסקפיזם, כפי שנוסחה לפני מספר חודשים, בעולם שנראה אחרת לגמרי, וכפי שהיא מתבהרת היום במצב העניינים החדש.
ברגע שייקבע מועד חדש תצא הודעה בהתאם.
משוואות מרחק – Equations of Distance / הדיל אבו ג׳והר, איה אבו רוכן כמאל, מייסא דאהר, ראיה חמדי
מרכז לאמנות ומחקר מעמותה
פתיחה: 2.6.20 (התערוכה תפתח ללא ארוע פתיחה)
נעילה: 17.07.20
ליווי אוצרותי ואמנותי: סלה-מנקה וטליה הופמן
כותרת התערוכה,”משוואות מרחק”, מזמינה היום התייחסות להנחיות הריחוק הפיזי וכללי ההתנהלות במרחב הציבורי שנקבעו בעקבות מגפת הקורונה (Covid-19), אך שם התערוכה נקבע שבועות רבים לפני ההתפרצות. איה אבו רוכן כמאל, הדיל אבו ג׳והאר, מייסא דאהר וראיה חמדי, בוגרות אוניברסיטת חיפה, הגיעו בשנת 2017 למעמותה במערב ירושלים כדי להשתתף בסדרת מפגשים סביב המשך העשייה האמנותית שלהן עם סיום הלימודים. המפגשים הקבוצתיים התפתחו לעבודה משותפת לקראת התערוכה, ועלו בהם שאלות על הנסיעה למערב ירושלים, על המרחק ממקום מגוריהן בגליל, על הצורך לדבר בעברית ועל משמעות הפעולה האמנותית של כל אחת מהן בנפרד ושל ארבעתן כקבוצה. כעת, כאשר “משוואות מרחק” פותחת מחדש את מעמותה אחרי שבועות של הסגר ובידוד, המרחקים נמדדים גם באפשרויות הצפייה בעבודות והנוכחות בחלל התערוכה.
העבודות בתערוכה עוסקות בגוף, דת, מיניות, פליטות וגורל. יש בהן מצבים של צרימה ושונות בלי ניסיון לגשר על הפערים בינן ובין המציאות הסובבת אותן. התערוכה מציעה להאיר דרכים אפשריות בין הרי הגליל להרי ירושלים אך גם לסמן את העמקים ביניהם, את המקומות שבהם נמצאים המשקעים, הסתירות, השכחה וההכחשה של מה שמתרחש ביניהם בעשרות השנים האחרונות.
שעות פתיחת המרכז לאמנות ומחקר מעמותה: ימים ג’-ה’: 14:00-18:00, ו’: 10:00-14:00
מייסא דאהר
בית הנסן פותח את שעריו ומזמין את הקהל ״למועדון הפיקניק של בית הנסן״
בליווי קולינרי של משק עפאים
* כל זאת תוך שמירה על המרחב הבטוח וההנחיות של משרד הבריאות
בית הנסן יפתח את שעריו לקהל הרחב, שיוכל להנות מהמרחב השוקק בגינה הפראית והאביבית. משק עפאים, השוכן במתחם, יפעיל שירות טייק אווי מהחנות ויציע סלי פיקניק מפנקים, שיכללו בין היתר גבינות משק, לחמי מחמצת, ממרחים ועוד.
הפעילות במתחם ביוזמת משרד ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים, תוך שמירה על המרחב האישי והנחיות משרד הבריאות.
במשק עפאים חרטו על דגלם מודל של ״חקלאות אחרת״, שמאפשרת למגדלים להיות בקשר ישיר עם הצרכן כמו גם שמירה על אקולוגיה וסחר הוגן. כל הההיצע מגשים את החזון של המשק עם המוטו “מהזרע לצלחת”, כשרוב חומרי הגלם מגיעים ממשק עפאים עצמו או ממשקים אחרים בארץ.
בשעות הערב יפעיל המשק גם את בר ״הדיר״ לשירות טייק אווי של שתייה וסלי פיקניק.
טראסות הגן של בית הנסן, היו במקורן מרחב בו גידלו חולי הצרעת ירקות ופירות, צאן ובקר, שאבו מי שתייה מן הבארות הפרוסים במתחם, והיוו גם מקור עיסוק ודרך לריפוי נפשי של החולים במקום.
מועדון הפיקניק של בית הנסן מעניק מפלט ורגע של הפוגה מן המציאות המורכבת ומזמין את כולם להנות מזמן איכות עם יקיריהם בין פינות מוצלות, ספסלים, מחצלות ומוזיקה טובה.
בהמשך ובכפוף להנחיות יפתח המבנה והגלריה לתערוכות מתחלפות.
הכניסה למתחם מוגבלת בהתאם להנחיות משרד הבריאות ועל בסיס מקום פנוי.
למידע נוסף : hansen.co.il
קול קורא: כנס במציאות מדומה
ביום שישי, ה-12 ליוני, 11:00-14:00, יתקיים הכנס ״אמניות מפסיקות לציית #2״.
הכנס יתקיים במרחב של מציאות מדומה, ויעסוק בשאלה: ״איזה עוד אמנות אני יכול-ה לדמיין?״
האמנות במשבר.
אנחנו כבר לא יכולים להסתגר בתוך התיאטראות, המוזיאונים והסטודיואים. חלק מאיתנו אף פעם לא רצו בזה. חלק מאיתנו מתגעגעים ליכולת לעשות את זה. מה שבטוח, זה כבר לא עובד לאף אחד מאיתנו. ועדיין, אנחנו זקוקים לצורות מפגש קהילתיות, משבשות וחתרניות, שיכולות להוות אלטרנטיבה אמיתית להגמוניה השלטונית והתרבותית.
אנחנו זקוקים לאמנות. כי האומנות במשבר עוד הרבה לפני הקורונה. היא במשבר כי היא עדיין נחה על צורות של מפגש, מערכת יחסי כוחות ורעיונות של צריכה ששייכים לעולמות שאנחנו לא חיים בהם כבר הרבה זמן. ולכן, האמנות כבר לא מתקיימת תקופה ארוכה. פשוט כי הפסקנו לדמיין.
אנחנו מאמינים שבימים האלה, כשהשלטון מרחיב את האחיזה שלו בתנועתנו במרחב האישי והציבורי, וכשמוסדות האמנות מתעסקים בהשרדות במקום ביצירת אלטרנטיבה; הפעולה הכי חתרנית שיכולה להיות היא ההתאספות העצמאית לשם היכולת לדמיין יחד מציאויות אחרות.
זהו קול קורא לכל מי שרוצה להשתתף במרחב המעברי שבו נשתף, נחלוק ונתבוסס בתוך הפנטזיות, הרעיונות והמשאלות שלנו לגבי מה עוד אומנות יכולה להיות.
מעוניינים להשתתף, לשאול שאלות, לשמוע עוד פרטים?
אפשר להגיב פה או ליצור איתנו קשר במיילים:
לילך lilachlivne@gmail.com
אהוד ehudarash@gmail.com
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
חשוב שסספורטס תקפיד על התואר פרופ’ לפני שמה. זה משנה לגמרי את התמונה
דורית
| |