האמן פסח סלבוסקי נפטר הלילה (שישי), בגיל 72. סלבוסקי, יליד דטרויט שבארה״ב, עלה לישראל בשנת 1978, וחי ופעל בירושלים. בשנים 1965-1975 למד אמנות באוניברסיטת קולומביה ובביה״ס לאמנות של מוזיאון ברוקלין, ניו-יורק. בישראל שימש כמרצה במחלקה לאמנות בבצלאל, והרבה להציג את ציוריו בגלריות ומוזיאונים שונים. לצד עבודתו כצייר כתב סלבוסקי רבות על אמנות. בין השאר כתב טור קבוע במגזין האמנות ״סטודיו״, וכן את הספר ״ההשראה חוזרת לתיקונה״. במקביל יצר מוזיקה במסגרת שלישיית ״אותו עולם״, יחד עם האמנים אבי סבח וגבי קריכלי. הוא היה נשוי לציירת נעמי בריקמן.
הלווייתו של סלבוסקי תיערך ביום ראשון, 21.4.19, בשעה 16:00 בהר המנוחות בירושלים.
ציור של פסח סלבוסקי, באדיבות גלריה גבעון
במשך חייו המקצועיים זכה סלבוסקי בפרסים ומלגות שונות. בין השאר זכה בפרס סאנדברג, בפרס ישראכרט ובפרס שרת התרבות. לאחרונה זכה בפרס ע״ש מרדכי איש שלום. בנימוקי הבחירה נכתב כי ״סלבוסקי הוא אמן הניגודים: יצירתו הייחודית אותה פיתח במשך חמישים שנות יצירה אינה מתמסרת בקלות לקטגוריות מקובלות. יצירותיו נעות בין הפיסול לציור, בין אובייקט חסר צורה מוגדרת לציור דו ממדי מסורתי. עבודותיו מעידות על אנינות טעם, תחכום וידע אך באותה נשימה על ישירות, נאיביות ופראיות פורעת סדר.
״יצירתו מפגישה את המופשט המודרניסטי עם דימויים פיגורטיביים, אלמנטים דקורטיביים, חומרים גולמיים וחפצי יום יום; היא משלבת דחיפות יצירתית הנובעת ממעמקי הנפש החשופה יחד עם תחכום, אירוניה וידע מעמיק בהסטוריה של האמנות והתרבות. יצירותיו אינן “כיסא נוח” כהגדרת מאטיס את האמנות הראויה, אלא אובייקטים תזזיתיים, לא נוחים, המסרבים להגדרות והן ביטוי נאמן לאמן עצמו: חסר פשרות, לא מחפש לשאת חן ושלם עם יצירתו אותה פיתח ושכלל לאורך שנים רבות.
לא ניתן לשייך את פסח לאסכולה מסוימת באמנות הישראלית ואפשר לומר שיצר מעין אסכולה משל עצמו. מעבר להיותו אמן פעיל שמציג תערוכות יחיד וקבוצתיות רבות ומיוצג באוספי המוזיאונים החשובים בארץ, פסח כתב ספרים ופרסם טקסטים רבים על אמנות. הוא מלמד שנים רבות בבצלאל וגידל דורות של תלמידים המעריצים את יצירתו ואת דמותו״.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
