טכנולוגיות בלוקצ’יין: חדשנות משבשת בעולם האמנות

ודאי שמעתם לא פעם על מאגר הנתונים (פנקס רשומות) המבוזר, המוגדר כפריצה הטכנולוגית הגדולה של העשור הבא. מאגר נתונים זה, שאינו בבעלות מרכזית של אף ישות מוגדרת, מוסד או מתווך כלשהו, נקשר במוחנו לעולם הפיננסי והטכנולוגי, למטבע הווירטואלי ביטקוין (שהמסחר בו מתבצע בפלטפורמת הבלוקצ’יין), אבל הוא קשור גם לעולם האמנות.

באוגוסט 2017 הכריז ה”פורבס” על הבלוקצ’יין (Blockchain) כפלטפורמה שתהיה המודל העסקי הבא של עולם האמנות והטכנולוגיה, פלטפורמה שתהיה בבחינת “חדשנות משבשת” של כלכלת האמנות בעולם. בתחילת 2018 הכריז אותו כתב-עת על שנה זו כמועד שבו טכנולוגיית הבלוקצ’יין תתבסס בעולם במגוון תחומים כלכליים. אמירה זו נשמעה גם בכנס הכלכלי בדבוס בינואר 2018.

צרכנים בכל תחומי החיים מבזבזים בכל שנה מיליארדי דולרים על עלויות שירותים ומינהלות של מתווכים למיניהם, שאחד הבולטים שבהם הוא הבנק. מתווכים אלה פועלים כגופי אמון המנהלים את המידע ואת הכספים הקשורים לרכישות שונות בחיינו. הבלוקצ’יין מחזיר את יכולת השליטה לידי הצרכן. אם מדובר ברשומות רפואיות, במידע על רכישות ברשת בזמן אמת או ברכישת מצרכים בסופרמרקט השכונתי – הבלוקצ’יין ישנה את דרך פעולתנו בעולם, ויש הצופים שהשינוי יהיה גדול מזה שהכניסה רשת האינטרנט לחיינו.

הבלוקצ’יין הוא בעצם יציר הרשת. בעליו הוא רשת של אנשים המנוהלת מהמחשב האישי שבו נשמרת רשומה (בלוק) מוצפנת וחתומה דיגיטלית, המופעלת באמצעות אלוגריתם חכם. כל בלוק קשור לאלה שלפניו ולאלה שאחריו באופן כזה שאי-אפשר לשנותו, לפצחו או לזייפו. בכך מתייתר מקומו של המתווך בפעולות השונות ונחסכת עלותו. בלוקצ’יין, כלומר שרשרת בלוקים, הוא פרוטוקול טכני המאפשר לבצע עסקות בין שני צדדים בצורה אמינה ובטוחה וללא תיווך של גורם שלישי. מאגר נתונים מבוזר כזה נמצא על מספר רב של מחשבים המסתנכרנים זה עם זה – להבדיל ממאגר שנמצא בידי גוף אחד. האופן המורכב שבו הוא מבוזר ומאובטח מאפשר לו לפעול ללא גורם מרכזי שתפקידו לנהל את הפעילות או לפקח עליה.

שירלי שורStrange Days , 2017, באדיבות האמנית וגלריה זימאק

בלוקצ’יין שומר את המידע על כל העסקות שנעשות בו באופן כרונולוגי, בתוך “בלוקים” של מידע. כל בלוק הוא קובץ עם המידע על כל העסקות שבוצעו בפרק זמן מסוים. כשפרק הזמן מסתיים, הבלוק ננעל בצורה דיגיטלית ומצטרף לשרשרת הבלוקים שננעלו לפניו. זו הסיבה לכך שקשה מאוד ולמעשה בלתי אפשרי לזייף או לשנות מידע על הבלוקצ’יין. ארגונים עסקיים ומוסדות בינלאומיים הכריזו לפני כמה שנים על בדיקת השימוש בבלוקצ’יין לצרכים מגוונים. עקב האיום על אופי ביצוע עסקות בדרך המסורתית, היו הבנקים בין הראשונים שהחלו לבחון את השימוש בפנקס הרשומות המבוזר לצורך ביצוע עסקות באופן מהיר ומאובטח יותר. נכון להיום, בנקים שוקלים לפתח רשת בלוקצ’יין סגורה ופנימית בתוך מערכת הבנקאות, להבדיל מהבלוקצ’יין הציבורי והפתוח, כדי להחליף ביניהם מערכות המידע ולייעל את עבודתם.

ובכן, איך טכנולוגית הבלוקצ’יין תהפוך ל”חדשנות המשבשת” של עולם האמנות? היקף שוק האמנות העולמי (מכירת אמנות ועתיקות) מוערך בלמעלה מ-60 מיליארד דולר בשנה. רשתות בלוקצ’יין משנות כבר כעת את הדרך שבה אמנים מייצרים אמנות מסורתית ודיגיטלית גם יחד, מפיצים ומוכרים אותה, את הדרך שבה אמנות מוערכת ומתומחרת ואת הדרכים שאספנים ומוזיאונים רוכשים אמנות או משקיעים בה. טכנולוגיה זו משנה אף את הדרך שבה פריטי אמנות משולחים ברחבי העולם ואת הדרך שבה הם מאוחסנים, נשמרים ומוצגים.

עולם האמנות, הנחשב שמרני למדי, הפתיע בעניין שגילה באפשרות לאמץ את יישומי הבלוקצ’יין. בתי-מכירות, אספנים ואנשי מקצוע בעולם האמנות היו מהראשונים לבחון את הטכנולוגיה, וזאת מכמה סיבות המעניקות ערך ייחודי לפעילות בעולם האמנות: היכולת לבצע טרנזאקציה בינלאומית בעזרת חוזים חכמים ולשמרה באופן מוגן ובלתי ניתן לזיוף, פעילות הארנק הדיגיטלי, השימוש במטבעות דיגיטליים והבחינה המִקדמית של יכולתו הכלכלית של הרוכש טרום הרכישה, אפשרויות השקעה מבוזרת (בשונה מקבוצת רכישה), גיוס המונים של “כסף חדש” בבורסת השקעה מנייתית באמנות, אימות (אותנטיזציה) הבעלות על יצירה ועוד.

הפרובננס – תעודת הזהות והאחריות של היצירה האמנותית, המסמכים המעידים על מקוריותה של היצירה, זהות האמן, היסטוריית הבעלות ותאריך יצירתה – היא מידע רב ערך למוכר כמו לרוכש של עבודת האמנות. נתונים אלו קריטיים לערכה האמנותי והכלכלי של היצירה. הפרובננס הם מסמכים שזויפו רבות לכל אורך תולדות האמנות, ולכן הם מעוררי החשש העיקריים של רוכש היצירה, האספן הפרטי, וכן המוזיאון. מערכת הבלוקצ’יין, שבה ירשמו עבודות האמנות בעת שיועברו מידי האמן ובאישורו לגלריה, לרוכש או למוזיאון, תשמש מאגר בינלאומי שיעניק לעבודת האמנות תו איכות (באשר למקוריותה) ואסמכתה רשמית ואמינה להיסטוריה שלה. עובדה זו תחסוך לתעשיית האמנות מיליוני דולרים של תביעות ותביעות שכנגד, תגביר את האמון בעת רכישת העבודות ותייעל את הפעילות הכלכלית. שימוש בבלוקצ’יין אף יוביל בעתיד לייתור הצורך במעריכים ובמומחי אותנטיזציה; יהיה צורך בפעולה ייעודית חד-פעמית לתיעוד של עבודות אמנות היסטוריות, שלהן יידרש אישור מקוריות על-ידי מומחים כדי לרשמן במערכת הבלוקצ’יין ולמנוע זיוף וגניבת הדעת. מערכת רישום גלובלית בלתי תלויה תספק את המידע הנדרש באופן אובייקטיבי ותצמצם מאוד את המוטיבציה לזייף, מן הטעם הפשוט שהבעלות הרשומה במערכת זו אינה ניתנת לערעור.

הארנק הדיגיטלי מבטיח כי יכולתו של בעליו לשלם עבור יצירת האמנות תיבחן לפני פעולת הרכישה, וזאת באופן קל, מהיר ואמין. לבדיקה זו נדרשים היום תהליכים ארוכים ומסורבלים הגורמים הפסדים ניכרים לבתי-המכירות (בעיקר בסין, אך לא רק בה). האפשרות של מוכר לוודא במהירות ובקלות את יכולתו הכלכלית של בעל הארנק היא ייחודית וחשובה לשוק האמנות, המתנהל באופן גלובלי. מהירות העברת התשלומים אף היא עולה במידה ניכרת על זו של דרכי התשלום הקיימות היום בשוק האמנות. השימוש במטבעות דיגיטליים הופך אפוא את רכישת האמנות עבור “הרוכשים הכבדים” לקלה, מהירה ובטוחה. גם מוזיאונים החלו להשתמש בטכנולוגיית המטבע הדיגיטלי. המוזיאון לאמנות עכשווית באוסטריה היה הראשון לרכוש עבודות בביטקוין. בלונדון נפתחה גלריית Cointemporary, שהיא גלריה לאמנות דיגיטלית המספקת פלטפורמה לאותנטיפיקציה לכל עבודת אמנות הנמכרת דרכה. אותנטיפיקציה דומה מתוכננת גם ליצירות אמנות מסורתיות-מוחשיות (ציורים, פסלים, מיצגים). הגלריה אף מתעתדת להשיק מטבע דיגיטלי משלה (טוקן).

אנונימיות ועמימות הן ערכים מרכזיים בשוק האמנות, הפועל לשמירת פרטיותם של הרוכשים והמוכרים של יצירות אמנות, בעיקר ברמות המחירים הגבוהות של שוק האמנות. המענה לצורך זה אינהרנטי לבלוקצ’יין, שבה זהות בעל הארנק הדיגיטלי כמוסה ומוגנת. העובדה כי המערכת מאפשרת לשמור על סודיות זהותו של בעל הארנק בד בבד עם בחינה אמינה של יכולתו לעמוד בהתחייבות הרכישה חשובה לאין ערוך. כיום נדרש רוכש אנונימי להיעזר בשירותיו של מייצג (עורך-דין, מתווך/דילר) כדי לבצע את תהליך הרכישה ללא פגיעה בפרטיותו. אנונימיות הפעולה בבלוקצ’יין מושכת ביקורת רבה מצד רשויות אכיפה, מחשש שגורמים שליליים או מפירי חוק ינצלו אותה לרעה. האיחוד-האירופי וארה”ב נוקטים פעולות שונות כדי למנוע אפשרות זו. בחודש זה אישר האיחוד-האירופי פעולת חקיקה נגד הלבנת הון בשוק האמנות. הצעת חקיקה דומה מועלית להצבעה ואישור בארה”ב בימים אלו ממש.

הבלוקצ’יין מביא ערכים חדשים לעולם האמנות גם בתהליך הביצוע והמעקב אחר שרשרת האספקה והשילוח. חלק גדול מהפעילות בשוק האמנות נעשה באופן גלובלי. יצירת אמנות שבעליה גרמני והיא מיועדת למכירה בבית-מכירות בלונדון מאוחסנת בפועל בנמל חופשי בסינגפור, ולפני המכירה היא תוצג בסין ובארה”ב. הצורך לחצות אוקיאנוסים ואזורי שיפוט שונים, על חוקי הייבוא, חוקי המס ומערכי השינוע הבין-יבשתיים הכרוכים בהם, יסתייע כעת במערכת שקופה שתאפשר מידע נגיש על תנאי האחסנה של העבודה ודרכי השילוח שלה, וכן תיעוד מבוזר של מידע המסייע לרוכש.

השקעה מבוזרת באמנות היא תחום חדש שנברא יש מאין ומתאפשר רק הודות לבלוקצ’יין. הכלים לרכישה שיתופית והשקעה באמנות עולים לאין ערוך על אלה של “קבוצות רכישה אד-הוק” או של קרנות השקעה באמנות, שהם לרוב מועדונים סגורים של משקיעים. החוזים החכמים (Smart Contracts) המשמשים את תהליך המכירה המבוזר הם פרוטוקול מחשב המאפשר, מאמת ואוכף באופן דיגיטלי משא-ומתן וביצוע של תנאי החוזה. זוהי למעשה קבוצת פקודות והתניות הכתובה בשפת תוכנה ופועלת על גבי טכנולוגיית הבלוקצ’יין ומאפשרת להעביר כספים, מניות או נכס אחר ולבצע עסקאות מוגנות ואמינות בצורה שקופה ומבוזרת, ללא מתווך. הכלים הללו בוראים בורסה גלובלית נטולת מתווכים (כמעט) לסחר והשקעה ב”מניות” אמנות. חובבי אמנות (לא רק אספנים עשירים) יוכלו לרכוש יצירת אמנות במשותף לצורך השקעה.

שירלי שור, מתוך התערוכה “קריפטומאניה”, גלריה זימאק, 2017, באדיבות האמנית וגלריה זימאק

“גיוס כסף חדש” אף הוא בין הערכים הייחודיים של המערכת הזו. כשמקורות התקציב המוזיאליים, הפרטיים והציבוריים הולכים ומידלדלים, מערכת הבלוקצ’יין מאפשרת לקרנות אמנות ולמוזיאונים לגייס מהציבור “כסף חדש” במתכונת של גיוס המונים, יחד עם שמירה על בעלות יצירת האמנות בין כותלי המוזיאון. המוזיאון המציע לציבור רכישת מניה ביצירת אמנות (ושומר לעצמו בעלות של 51% מערך היצירה) מאפשר למשקיעים ביצירה לא רק את הסטטוס והמוניטין הכרוכים בבעלות על יצירת אמנות עילית, אלא גם את האופציה לתשואה על המניה, את נזילות הנכס ואת היכולת לגוון את פורטפוליו ההשקעות המסורתי מעבר לתחומי ההשקעה המוכרים כיום. המוזיאון יוכל להשקיע את “הכסף החדש” שגויס מהציבור בהנפקת “מניות” בעבודת האמנות, לרכישת יצירות חדשות וליישום חזונו כמוסד תרבות ציבורי.

האופציה הייחודית של מעקב אוטומטי אחר הבעלות המתחלפת על היצירה מאפשר מודל כלכלי חדש לתמיכה באמנים. שימוש בכלי הבלוקצ’יין מאפשר מודל תגמול מתחדש לאמן שייצר את העבודה. נכון להיום, החוקים בנוגע לתשלום מתחדש לאמן שיצר את עבודת האמנות משתנים ממדינה למדינה. הבלוקצ’יין מאפשר הגדרת תשלום לאמן בעת מכירת היצירה לבעלים חדשים (אירוע המכירה כרוך בדרך כלל בעליית ערך משמעותית של יצירת האמנות). כיום הנהנה היחיד מעליית הערך של יצירת אמנות הוא בעליה הנוכחי (המוכר). האמן שיצר את העבודה אינו מקבל פיצוי כלשהו על עליית הערך של עבודת האמנות שיצר, וברוב המקרים גם מכר, במחיר התחלתי זעום. היכולת להעביר חלק מערכה העולה של יצירת האמנות מספק דרך מוסרית וצודקת לחלוקת העושר ותמיכה (מכספים פרטיים של הרוכש בעל האמצעים) בהמשך עבודת האמן בייצור האמנות לטובת הציבור והתרבות במתכונת הידועה מעולם המוזיקה כזכויות יוצרים.

בשוק אמנות גלובלי, המוכר בסכום של למעלה מ-60 מיליארד דולר בשנה ומתפתח כל העת לשווקים חדשים, הן מבחינה גיאוגרפית (המזרח הרחוק) והן מבחינת שווקים חדשים בעולם מכירות האונליין, רשת הבלוקצ’יין פורצת עולמות חדשים. חוקרים מעריכים שכיום יש 5–10 מיליון משתמשים במטבע דיגיטלי, וזו רק תחילת הדרך. מודלים כלכליים מעריכים כי הבלוקצ’יין יביא לחיסכון בתפעול המסחר בעולם האמנות בהיקף המוערך בכ-5% (פוטנציאל הכנסה פנויה של כ-3 מיליארד דולר בשנה) ויפתח, כאמור, עולמות פעולה חדשים. סטרטאפים (חברות הֶזנק) בעולם נענים לאתגר ומפתחים כלים חדשים בתקווה שאלה יהיו הפלטפורמות שבהן תתנהל הפעילות העתידית בעולם האמנות. מוסדות תרבות ממשלתיים ובינלאומיים, קרנות פרטיות וציבוריות, מוזיאונים וחברות השקעה נערכים לבחינת פעולתם בתחומים אלו. העתיד נראה כ”בוקר של יום חדש”.

ד”ר מילי פרי חוקרת את שוק אספנות האמנות בישראל ובעולם, יועצת חדשנות באיחוד-האירופי ומתמחה ביישומי בלוקצ’יין באמנות ובנמלים חופשיים למטרות אמנות