יצחק גרינפילד וגילה גרינפילד מציגים יחד במקום-לאמנות תערוכה המורכבת מקולאז’ים. אב ובתו. יש כוח ולו בצירוף הזה לבדו, שמצביע על קשר והמשכיות, או כפי שנכתב בטקסט התערוכה – השניים חולקים חוויות, אהבות וזכרונות ומייצרים שיח בין אמנים המקצים מרחב אוטונומי זה לזה.
יצחק גרינפילד, שלמד, בין השאר, אצל הצייר יוחנן סימון ופועל בירושלים כבר כמה עשורים, מציג עבודות שעשויות מקווים ישרים, צבעים חזקים ואריגה גיאומטרית שמזכירה אורנומנטים מסורתיים. עולם הדימויים של גילה גרינפילד לקוח מקטלוגים של לייף-סטייל, שמשקפים דרך חיים אידיאלית בתוך המרחב הביתי. היא מצלמת חללי פנים ויוצרת מהם קולאז’ים שבתוכם שזורים גם קווים וחלקים שלקוחים מהעבודות של אביה.
יצחק גרינפילד, “פסגות”, 2011, קולאז’ על עץ
התערוכה הזוגית מבוססת על קשר שנשען על מסורת ציורית ארוכה, מלפני קום המדינה, על שורשים הלקוחים ממוטיבים של אמנות יהודית, מתקופה שבה ההבחנות בין יהודי לישראלי היו הרבה יותר רחבות ופתוחות.
הרצף של העבודות מציע פרשנות אחרת, ציורית, לזמן שמפריד בין השניים ולפער הדורות ביניהם. מסורות שעוברות מאב לבת הן הזדמנות גם להציץ לאופן שבו התרבות עוברת מדור לדור ומוצאת את הדרך להיות עכשווית בכל זמן, כאילו נולדה אתמול, על אף שהערכים המכוננים שלה היו שם, כנראה, תמיד.
“מרחבי תודעה / פנים”, יצחק גרינפילד וגילה גרינפילד
אוצרת: אירית לוין
פתיחה: חמישי, 27.4.17, 20:00
נעילה: 20.5.17
שיח גלריה בהשתתפות האוצרת והאמנים: שישי, 12.5.17, 12:00
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
