בשנתיים האחרונות אני חוקרת זכוכית (safety glass) כחומר וכמטאפורה ליחסים.
Safety glass (שִׁמְשָׁה) זה סוג של זכוכית שבנויה משתי שכבות של זכוכיות שמחוברות אחת לשניה בשכבה של דבק ביניהן. הדבק שמחזיק את שתי השכבות בעצם גורם לזה שהן נפגשות עם כוח מאסיבי הן לא נשברות לאלפי חתיכות אלא נסדקות ונשארות מחוברות אחת לשניה.
אני רואה באופן שבו הזכוכיות נסדקות ביחד סוג של יחסים, הישענות, כנות ופגיעות. משהו רומנטי, אמיתי וחשוף.
השבר הופך את החומר להיות יותר גמיש וכפיף ובעצם השבר שכביכול מייצג חולשה, הופך להיות מה שמחזיק את שתי הזכוכיות ביחד.
אני מייצרת מייצגים ופסלים מהזכוכיות השבורות ועליהן מקרינה וידאוים של פעולות יומיומיות שאני עושה אך באופן חושפני כניסיון אישי להיות שקופה וכנה כמו השקיפות של הזכוכית והשבר. בנוסף, אני מציירת את הסדקים של הזכוכית השבורה.
www.sivandayan.com
I Want to be Transparent
פרוייקט מיוחד לדימוי היומי. אוצרת יעל רביד

אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה

