“רב ערב”, 20.7.2016

***

“Girls Just Wanna Have Fun“
פרפורמנס של חיה רוקין ושיח גלריה
הגלריה החדשה טדי, ירושלים
אוצרת: איילה לנדאו

חמישי, ,21.7.16 ב-19:30

תערוכת הקיץ בגלריה החדשה באצטדיון טדי בירושלים מזמנת מפגש בין עבודות של 21 אמניות היוצרות במגוון תחומים, שהוזמנו לקחת חלק ב”מסיבת בנות”. מכלול היצירות בתערוכה מעלה סוגיות שונות, ובהן יחסן של האמניות לנשיותן, יחסן לתפיסת תפקידן כנשים בחברה ועוד. זוהי הראשונה בסדרת תערוכות שיאצרו אמני סדנאות האמנים של הגלריה החדשה טדי.
אמניות: נסרין אבו-באכר, עינת אמיר, עדן בנט, צפיה דגני, רותי דה-פריס, תמר הירשפלד, דנה יואלי, הילה לביב, שגית מזמר, הילה טוני-נבוק, מרב סבירסקי, הדס סט, להלי פרילינג, יעל פרבר, יעל פרנק, מרב קמל, דפנה רון, יעל רוכמן, חיה רוקין, ליאור שחר, אסתר שניידר.

הגלריה החדשה טדי, אגודת ספורט ביתר 1, אצטדיון טדי, שער 22, ירושלים.
התערוכה פתוחה בימים ג’, ו’, 14:00–11:00; ב’, ה’, 16:30–19:30, ובתיאום מראש.

תערוכת בוגרים 2016, הפקולטה לאמנויות המדרשה, המכללה האקדמית בית ברל

תערוכת בוגרים 2016
הפקולטה לאמנויות המדרשה, המכללה האקדמית בית ברל
אוצרים: רמי מימון ודורון רבינא

פתיחה: רביעי, 20.7.16, ב-19:00
נעילה: רביעי, 3.8.16

בתערוכה יציגו 43 בוגרי תואר ראשון פרויקטים אישיים במדיה דיגיטלית, בווידיאו, בציור, בצילום ובפיסול, המסכמים תקופת לימוד בת ארבע שנים. התערוכה פורשת מנעד רחב של אופני עשייה ותפיסות אמנותיות שונות ומציגה מבעים שונים ועמדות מגוונות ביחס למציאות הישראלית והגלובלית. הפקולטה לאמנויות המדרשה מזמינה אתכם להיחשף למנעד הרחב והמרתק של השפות, הסביבות ותחומי העניין המרכיבים את תערוכת הבוגרים 2015, שמהם תיגזר ותתעצב הסביבה האמנותית והתרבותית בשנים הבאות.
המדרשה מציינת 70 שנה להיווסדה. במשך שבעה עשורים הפכה המדרשה מסמינר קטן להכשרת מורים לציור למוסד בעל השפעה מכרעת על שדה האמנות והתרבות בישראל. הפקולטה לאמנויות במדרשה היא מוסד מוביל בהכשרת אמנים בתחום האמנות החזותית והקולנוע. המדרשה משלבת לימודים גבוהים באמנות וקולנוע עם הכשרת אמנים – מורים בלימודי תואר ראשון (B.Ed.F.A). כמו כן היא מציעה תוכנית ייחודית לתואר שני בחינוך לאמנות (M.Ed) ומסלול ללימודי המשך לאמנים פעילים.

לפרטים נוספים

“שי עם סינר”, שמן על בד, 50X60 ס”מ, 2015.

“ילד. הורה. בוגר”, דלית פרוטר
צדיק, גלריה לאמנות האפשר, יפו

בסדרת ציורים פיגורטיביים מאתגרת דלית פרוטר את גבולות האגו האנושי בחוכמה, בהומור ובחמלה רבה. כדרכה, מציירת פרוטר את בני משפחתה כדי להביע את יחסה לבני-אדם, לתקשורת וליחסים בין-אישיים וליחסי הגומלין שבין הורה לילדיו. כמו הסינר, כך גם כפפות אגרוף, תחתוני בוקסר, נדנדה, מצנפת, שרשרת, כומתה, אקדח, שמלת רקדנית בטן וגם פיילה ישנה הופכים באחת לסיפור על ילדות חופשית ואימפולסיבית, התבגרות כואבת, מציאות פוליטית טעונה והורות אמביוולנטית הנעה בין סמכותיות לתמיכה. פרוטר מעניקה לדוגמניה את החירות לבחור את האביזרים שעימם יצוירו. רוב הדמויות מישירות מבט אל הצופה ולפיכך אל פרוטר עצמה. המבט, מלא אמון ותום או מתריס ופרוע, מעיד על מערכת יחסים אינטימית, לא מבוישת והרמונית בין האמנית למושאיה.

צדיק, גלריה לאמנות האפשר, רח’ שמעון הצדיק 16, יפו. שעות פתיחה: ב’-ה’, 11:00–17:00; שישי-שבת, 11:00–14:00.

“הליכה על קרח דק”, ערב מיצגים, גלריה בית הגפן, חיפה

ألمشي على جليد دقيق, הליכה על קרח דק, Walking On Thin Ice
ערב מיצגים בגלריה בית הגפן
אוצרת: פדוא נעאמנה

חמישי, 21.7.16, ב-20:00

סחר דאמוני, “ריקוד חופשי”; מיאדה עבוד, “התרוממות”; שהד זועבי, “מוזיקת סכנה”; מדאם טיוש, “לחתוך חתיכה”.
“ללכת על קרח דק” הוא שיתוף פעולה בין אמניות העוסקות בטאבו חברתיים של מגדר, גוף ואינטימיות בהקשרים חברתיים לפמיניזם ודת, שעדיין נחשבים בגדר קו אדום עבור נתח גדול מהחברה הפלסטינית השמרנית. כל אחת מהאמניות המשתתפות מספרות סיפור שונה דרך עבודותיהן, הנוגעות בביוגרפיה אישית, בסצנות חברתיות מוכרות, במיתולוגיות דתיות וברפלקציה לתוך תולדות האמנות, כאשר בו בזמן הן גם מתכתבות זו עם זו. הפרויקט נולד מתוך רצון להשמיע את קולן של אמניות שעל פי רוב חסר בפומבי ולהביא את הקריאה שלהן אל סדר היום הציבורי בכלל ובחיפה בפרט.

גלריה בית הגפן, מרכז תרבות ערבי-יהודי, רח’ הגפן 2, חיפה. שעות פתיחה: א’–ה’, 10:00–15:00, שבת, 10:00–14:00.

עדי אבלס, ללא כותרת, שמן על בד, 120X120 ס”מ

“אל תגעו לי בחרדה”
גלריה מרכזית, התחנה המרכזית, תל-אביב
אוצר: דורון פורמן

פתיחה: חמישי, 28.7.16, ב-20:00
נעילה: 1.9.16
במקום להשקיט ולהרגיע חרדה, האמן מבטא אותה, נותן לה קול. היצירה נותנת הקלה מהאש הבוערת, מהקושי והמצוקה. היא לא תמיד מנסה לומר משהו למישהו אחר, לא חייבת להיות רדיקלית או בועטת כדי לעשות את עבודתה, אבל היא חייבת להיות חופשייה.
גלריה מרכזית בתחנה המרכזית בתל-אביב היא מרחב חרדתי, פרוץ לשולי החברה ולאמיתות חברתיות לא נעימות שקל לנו להתעלם מהן, להשתיק את קיומן. דווקא מכאן הזמנו אמנים לתת מקום לביטוי של חרדה באמצעות אמנות.
משתתפים: עדי אבלס, לילך אברמסקי-ארזי, ניב בורנשטיין, שירה ג’ייקובס, עדי הופמן, ענבר הורקני, סיון כהן, אבנר לוינסון, מריק לכנר, ניר מצליח, דורון פורמן, אלי פטל, רותם רוזנבוים, רועי שועה.

תחנה מרכזית החדשה בתל-אביב, רח’ לוינסקי 108, קומה 5 (כניסה 44, מרחוב צמח דוד). ד’-ה’,20:00–17:00, ו’, 09:00–13:00.

ניר דבוראי, “רחוב טנוור, ברמן, גרמניה”.,2016  פרט. קולאז’, הדפסות כסף

כוכב הצפון ואורחים
גלריה עירונית כפר סבא
אוצרת: מאירה פרי-להמן
אוצרת שותפה: ליבי קסל

שיחי גלריה: שלישי, 26.7.16, 9.8.16, ב-19:00
נעילה: 30.8.16
הכניסה חופשית

אמני “כוכב הצפון”: פולי בלום, יוליה ברזינה, ניר דבוראי, איתי דוידיאן, עודד הירש, יניב זלוף, רועי כהן, רועי כהן, ודים נמירובסקי ויוס סטייבל, אורית סימן-טוב, דבורה ספז, ליבי קסל.
אמנים אורחים: ולרי בולוטין, אסנת פאר, חזי פנט, אבי רייס.
המשותף לכל הצלמים המציגים בתערוכה זו הוא גילם (הכרונולוגי ו/או המקצועי) הצעיר. היא מבוססת על תערוכה שאצרה הצלמת ליבי קסל בגלריה שער 3 בחיפה, שכללה קבוצת צלמים חיפאים, רובם בוגרי המחלקה לצילום במרכז האקדמי ויצו חיפה. בתערוכה הנוכחית נוספו להם כמה צלמים אורחים מתל-אביב ומכפר-סבא. בשנים האחרונות, עקב נגישות המצלמה לכל והריבוי האינסופי של דימויים צילומיים, סובל מדיום הצילום מירידת ערך מואצת. תפיסת “הרגע המכריע” או החיפוש אחר נושא מעניין אינם עוד הנושא המרכזי בדיון על הצילום כאמנות. כדי להפיק דימויים המכריזים על עצמם כאמנות, ממציאים העוסקים במדיום זה דרכי פעולה חדשות או, לחלופין, חוזרים לטכניקות מסורתיות. העבודות בתערוכה מושכות את תשומת לבו של הצופה למתואר בהן בדרכים שונות. חלקן עושות זאת באמצעות גודלן הפיזי, הבולט כשלט חוצות; אחרות באמצעות עיסוק בוטה וישיר בנושא המתואר; יש בהן המציגות דימויי אלימות מפתיעים ביופיים; ולעתים הן חושפות היבטים כגון חזרתיות בעבודת הצלם, המדגישים את פעולת הצילום עצמה.

גלריה עירונית כפר-סבא, בית התרבות ע”ש רייזל, רח’ גאולה 12, כפר-סבא. טל’ 09-7649303.

בני אפרת, “ריח בראשית, 2056”, 2008

מוזיאון חיפה לאמנות
אשכול תערוכות: “פוסט-פוסטמודרניזם ≠ אוטופיה”
אוצרת: סבטלנה ריינגולד

פתיחה: 23.7.16, ב-20:00
נעילה: 22.1.17
מוזיאון חיפה לאמנות שמח להציג אשכול תערוכות חדש, העוסק בחזון העתיד ובחזרה לרוח המודרניזם בעולם האמנות העכשווית. אשכול זה מבקש לבחון את תופעת ה”פוסט-פוסטמודרניזם” כזרם שצבר תאוצה בשנים האחרונות – גישה המבטאת את נסיון הדור להתגבר על הפוסטמודרניזם של שלהי המאה ה-20. אשכול התערוכות מחולק לשלושה פרקים עיקריים, שכל אחד מהם מתייחס לבניית המרחב האוטופי כמעוז של תקווה לשינוי פוליטי-חברתי ולקידומו באמנות העכשווית.
במרכזו של הפרק הראשון ניצבת העיר ירושלים. העבודות משקפות את האופנים שבהם העיסוק באידיאל האוטופי של העיר נקשר לשיח התרבותי העכשווי ולחזון עתידני.
הפרק השני עוקב אחרי הזיקה בין המודרניזם הישראלי בשנות ה-70, שהתאפיין בעיסוק באפשרות לתיקון סדרי עולם, ובין האמנות העכשווית. החזרה לעיסוק בתפקיד האמן כשמאן, כמרפא של דוויי החברה, נקשר לצורך המתחדש בתחושת קהילתיות בעולם המערבי ובשיח האמנותי.
הפרק השלישי בוחן את החזון העתידי של כינון אופני חיים חדשים באמנות הישראלית בת-זמננו: האידיליה האבודה של החזון הציוני, עולם המיתוסים של יוון הקלאסית, “סדרי העולם החדש” של הפוסט-קולוניאליזם, וכן האוטופיזם של העולם הטכנולוגי.

מוזיאון חיפה לאמנות, רח’ שבתאי לוי 26 , חיפה, 04-9115997.

רואים אמנות. מדברים אמנות. חוקרים אמנות, החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל-אביב

רואים אמנות. מדברים אמנות. חוקרים אמנות
החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל-אביב

תוכנית למצטיינים: תוכנית ייחודית בתולדות האמנות לקראת קריירה במקצועות האמנות כמו מחקר, ביקורת, אוצרות ועוד. עם אורחי התוכנית נמנים מנהלי מוזיאונים ואוצרים מהמוסדות המובילים בעולם: לובר, אופיצי וגטי. התוכנית כוללת סמינריונים יישומיים במוזיאונים וגלריות בארץ, שיעורים בכתיבת ביקורת אמנות, כיתות אמן, התנסות בחומרים ובטכניקות וסמינר יישומי בפריז במימון החוג. נושאים נוספים: מקבץ ייחודי באמנות ישראלית לקראת קריירה מחקרית; לימודי תיאוריה והיסטוריה של הצילום; אמנות גלובלית.
מסלול ישיר לתואר ראשון ושני בארבע שנים.
מלגות למצטיינים בכל התארים, כולל מלגות קיום בלימודי תואר שני.
למידע מלא באתר החוג.

“אמנות והסייברספייס”, אבי רוזן

“אמנות והסייברספייס”, אבי רוזן, הוצאת רסלינג

ספרו של אבי רוזן מציע מבט רענן ביחס לתרבות דיגיטלית והיצירה האמנותית, בכלל זה שיח האמנות וההיסטוריה שלה, גבולות האמנות ומקום האמן בעשייה בת-זמננו. הרקע האינטר-דיסציפלינרי המגוון של המחבר, הנע בין מחקר מדעי, יצירה ותיאוריה, נוכח בין דפי הספר ומאפשר פרספקטיבה רחבה ביחס לזיקה בין טכנולוגיה, אמנות וחברה במאה ה-20 ובראשית המאה ה-21.
קריאתו המרובדת של רוזן נסמכת על ההנחה שתופעת דחיסת מרחב-זמן בתרבות ותודעת הרצף לא החלו עם העידן הדיגיטלי, אלא ניתן למצוא את עקבותיהן במהפכה התעשייתית, ואף לפני כן. רוזן מתחקה אחר ביטויים לתחושת דחיסת מרחב-זמן וקורא אותם לאחור, לאור ניתוח עומק של מבנה ומשמעות הסייברספייס כמרחב שיתופי-סימולטני של ביזור.
אחת מטענותיו המרכזיות של הספר היא שבמאה ה-21 תופעת דחיסת מרחב-זמן מתעצמת באופן רדיקלי, ולמעשה מעבירה אותנו לתחום הוויה מתקדם המתווה יחסים חדשים שלא התקיימו עד כה בין אובייקט לסובייקט. בחלק הארי של הספר נידונה טענה זו ומאוששת מבעד לסקירה וניתוח מקיפים של אמנות הסייברספייס. חשיבותו של הספר נעוצה בניסיונו להציע מערך המשגה ומסגרת תיאורטית, לצד מערך הקשרים מרובד במיוחד לתחום עשייה ומחשבה שעדיין מצוי בהתהוות – בכל אלה ניכרת תרומתו החלוצית של הספר.

ד”ר אבי רוזן הוא אמן מדיה חדשה, בוגר בצלאל, בעל תואר שני בעיצוב תעשייתי מהטכניון ובעל תואר שלישי בתולדות אמנות, אוניברסיטת תל-אביב.