האמן סרג’ שפיצר נפטר

שפיצר, שנולד בבוקרשט שברומניה בשנת 1951 והתגורר בעשורים האחרונים בניו-יורק, נפטר בחודש שעבר במפתיע. הוא פעל בישראל בשנות ה-70 וה-80 והשתתף בתערוכות רבות וביניהן “גבולות” שאצרה סטפני רחום במוזיאון ישראל, שהיתה התערוכה המוזיאלית הראשונה שהתייחסה להשפעת המצב הפוליטי על עבודתם של אמנים בישראל. בשנת 1984 הציב טנק על גג תיאטרון ירושלים, כביטוי לנוכחות המיליטריסטית והחרדתית השורה בישראל.

בקטלוג “גבולות” נכתב על שפיצר כי “ב-1972 ביצע האמן סדרת פעילויות מתועדות שבהן צולם כשהוא בונה מסגרת לתמונה שהקיפה גזע עץ וחלק מגופו. יצירה מוקדמת זאת היתה הקדמה לעבודות אחרות הקשורות לגבולות; בפוליטיקה, תרבות ומחשבה. בכל עבודותיו של האמן ישנו ניסיון לטפל במצבים העוסקים בבעיות של תחומים, טריטוריות ודו-המשמעות הכלולה בהם. ביצירה מאוחרת יותר, “בידוד”, שנעשתה ב-1975 כחלק מן “הסדנה הפתוחה” במוזיאון ישראל, הביע שפיצר את בידודה הפוליטי והתרבותי של ישראל על-ידי הצגת פרספקטיבות שונות של יחסים חיצוניים/פנימיים בשטח נתון. “תחום פעילות”, שנעשתה ב-1977, היתה התייחסות למצבו של האמן במצבי הגבלה. לפיכך מקשר חוט אינטלקטואלי בין כל העבודות האלה במורכבות הולכת וגדלה, שהתבטאה לאחרונה בסדרת מבנים בקנה מידה גדול במוזיאון פול-קואנג באסן ובאקדמיה העירונית בדיסלדורף. העבודה האחרונה, “תצפית”, בוצעה לקראת תערוכה זאת, וכוללת מספר במות בגבהים שונים ומטול. בתוך סביבה זאת נוצר מצב פסיכולוגי מסוים ומוצגות שאלות. את מעורבותו של הצופה/המשתתף בסביבה זאת מסבירה כותרת המשנה לעבודה: “מקום שבו אפשר לראות ולא להיראות; מקום להתחבא, להתקיף, ללכוד, או להילכד…”.

שפיצר עסק בפיסול, מיצב, עבודות על נייר, צילום ווידאו. עבודותיו מוצגות באוספים מוזיאליים ברחבי העולם, ובין השאר השתתף בביאנלה בונציה ובדוקומנטה בקאסל, ובשנת 2010 הציג תערוכת יחיד גדולה בפאלה דה טוקיו בפריז. כמה מעבודותיו מוצגות בימים אלה בגלריה פג’ונאטו בלונדון.

סרג’ שפיצר – פרט מהצבה בפאלה דה טוקיו, פריז