הוכרזו שמות הזוכים בפרס עידוד היצירה

דוד אופנהיים, עילית אזולאי, שי אזולאי, עמית ברלוביץ’, מאיה ז”ק, אורי ניר, רותי סלע, ניר עברון, אנג’לה קליין ודפנה קפמן הם זוכי פרס עידוד היצירה לשנת 2011, בשווי 200,000 ש”ח.הפרס לעידוד היצירה מטעם משרד התרבות והספורט מוענק מדי שנה לאמנים מצטיינים בני 35 ומעלה. השנה יקבל כל אמן פרס בשווי של 20,000 ₪. חבר השופטים כלל את דר’ רועי ברנד, בן הגרי, דר’ איה לוריא ועידית עמיחי כמשקיפה מטעם משרד התרבות והספורט. לפניהם הוצגו 174 תיקי עבודות ומתוכם נבחרו עשרת האמנים המצטיינים. תערוכה משותפת לכלל הזוכים בפרסי משרד התרבות בתחום האמנות הפלסטית לשנת 2011 תוצג לקהל הרחב במוזיאון פתח תקווה לאמנות בקיץ 2012 .

פרס עידוד היצירה 2011 – נימוקי השופטים

דוד אופנהיים
האמן הרב תחומי דוד אופנהיים פועל בתפר שבין מוזיקה, עיצוב ואמנות פלסטית. מוזיקאי בעל לייבל למוזיקה נסיונית, מעצב ואמן המייצר כלי נגינה ומכונות (המהוות כשלעצמן אובייקט פיסולי טעון קונוטציות) להשמעת מוזיקה חד-פעמיים. לאחרונה אצר את תערוכת פורמטולוגיה בבצלאל, יפו 23 שבה הציג מבחר ממארזי המוזיקה הייחודים שייצר יחד עם אוסף נדיר שנאסף באמצעות החלפות עם לייבלים ואמנים מבוססי-מוזיקה מהעולם.

עילית אזולאי
יצירתה של עילית אזולאי מתבלטת במעוף מחשבה ואיכות אסתטית גבוהה ויוצאת דופן. היא שולחת אל העיסוק בשיח ובפרקטיקה הצילומית, כמו גם לעומקים תיאורטיים הנוגעים בתפישת המרחב, במעמד האובייקט בעידן הווירטואלי-דיגיטאלי ובערכים של קיטלוג, אספנות וליקוט. בעבודותיה החידתיות קיים שילוב מתעתע של צילום ישיר ועיבוד ממוחשב. עילית בונה מרחבים דומסטיים מוכרים לכאורה המערערים על ערכי הממשי והמדומיין, הקונקרטי והכללי, הטעון והסתמי. עבודתה מאתגרת את גבולות השיח הצילומי המוכר מתוך התכתבות עם ההיסטוריה של הצילום ובעיקר זאת הקונספטואלית והניסיונית של ראשית מאה העשרים.

שי אזולאי
הצייר המחונן שי אזולאי מתברך ביד מהירה ובתפיסת צבע ומרחבים ציוריים נדירים. אמנותו של אזולאי מייצרת סביבה סיפורית נאיבית לכאורה אולם היא מכוונת למעשה למודעות עצמית ומקצועית עמוקה הנוגעת ברגע היצירה עצמו.  את המעשה הציורי מתייחס אזולאי ברצינות רוחנית מהולה בקורטוב של ספק עצמי בלתי נמנע. שי אזולאי מצליח בפשטות לתפוס מורכבות וריבוי בזכות כישרון רב, יכולת אינטרוספקטיבית וחוש הומר ציורי. ציוריו מוצגים תדיר בתערוכות בגלריות ובמוזיאונים ובימים אלו מוצגת תערוכה זוגית מרשימה שלו ושל הפסל ראובן ישראל במוזיאון תל אביב לאמנות.

עמית ברלוביץ’
האמנית עמית ברלוביץ’ פועלת במרחבים המשלבים עשייה בתחום הווידיאו והצילום השולחים אל הפואטי, המצמרר, הנוגה והמתריס. ברלוביץ’ מגיעה מתחום הקולנוע הניסיוני ומגייסת את מיומנותה זו אל תוך מרחבי האמנות העכשווית. עמית ברלוביץ’ מייצרת מקטעים קולנועיים רווים באווירה של חיפוש, ספק, תקווה ואמונה. הם מתרחשים ללא אירוע וללא מקום כאשר המסגרת הסיפורית מתאיידת לאיטה. העבודות, שלרוב מוצגות יחד על מספר מסכים או בתמונות סטילס יוצרות מייצג קולנועי פרגמנטרי שמתייחס גם לתולדות הקולנוע ואיננו חושש מלהפעיל שפה מפתה ועיצובית. לאחרונה, הציגה את טריפטיך הווידיאו “התעוררות” במסגרת “עולם אחר אפשרי”- תערוכת זוכי המענקים של הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.

מאיה ז”ק
מאיה ז”ק הינה אמנית רב תחומית היוצרת בווידיאו, ברישום, בצילום, בפיסול ובמיצב.
מאיה, יוצרת מרתקת, אשר בשנים האחרונות התגלה עושר כישרונה וייחודיות שפתה האמנותית. עבודתה משלבת עומק מחשבתי בנושאי תודעה אישית והיסטורית. אלה חוברים לשפה אסתטית מקורית ומאתגרת העוסקת לא פחות מכך בגבולות המדיום עצמו. בעבודותיה “אמא כלכלה”, “חדר מגורים” ו”חוק שחור לבן” נגעה ז”ק באומץ, במורכבות מנגנון הזיכרון האישי והלאומי – מתוך עיסוק בתקופת מלחמת העולם השנייה.חיציה מכוונים אל השאננות ושגרת היום הנינוחה בה אנו נוטים לשקוע – כאז כן בימים אלו. ביצירתה מעמידה ז”ק מסמך אמנותי, ביקורתי המעורר בו בזמן מחשבה והקסמות אשר מותיר על צופיו חותם בל ימחה.

אורי ניר
מיצביו של אורי ניר מאופיינים באיכות חומרית ורעיונית בלתי שגרתית. עבודותיו מציגות יחס מורכב לזמן ומרחב, בדומה לשעון חול זמן הופך לחומר ותנועה. תערוכתו האחרונה “מאיץ” שהוצגה בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב – שילבה ביצירה אחת טוטלית ווידיאו, סאונד ואובייקטים הלוכדים את הצופה למראה עתידני-אפוקליפטי.

רותי סלע
בעשור האחרון יצרה רותי סלע עשרות סרטי וידיאו. בסרטיה היא מצלמת אנשים אשר מציירים דיוקן עכשווי של התנהגות חברתית ואנושית מורכבת. סרטיה מאופיינים בהומור ובהופעותיה הייחודיות. בשנה האחרונה הוצגו עבודותיה בתערוכות בינלאומיות חשובות.

ניר עברון
בעבודותיו של ניר עברון מופיעים אירועים ומקומות היסטוריים כאשר באמצעות הצילום והעריכה המוקפדים עולים שאלות על אופני ההיזכרות והייצוג. עברון מייחס חשיבות לאופי החומרי-טכנולוגי וההיסטורי של המדיום בו הוא פועל אם בצילום סטילס, בווידיאו או בסרטי הפילם. תערוכת היחיד החשובה של עברון “אחרית” הוצגה השנה במרכז לאמנות עכשווית בתל-אביב.

אנג’לה קליין
אנג’לה קליין פועלת מזה שנים ביצירתם של פסלים ומיצבים מופשטים ומינימליסטים בעלי חותם אישי ומובהק. עבודתה המוקפדת והאלגנטית מצטיינת ביכולת דקה ויוצאת דופן לבחון את גבולות המדיום בתוכו היא פועלת ולבטא מתוכו חריגה של הגדרות פורמליסטיות מגוונות  רוויות הומור ומודעות עצמית הבוחנות סוגיות של מרחב וחומר. בעדינות, בשקט ובעבודה עקבית נטולת פשרות כבשה לעצמה קליין מקום בעל נוכחות במרחב האמנותי המקומי באופן הראוי לציון ולהערכה.

דפנה קפמן
דפנה קפמן עומדת בראש המחלקה לעיצוב בזכוכית באקדמיה לאמנות “בצלאל”. ביצירתה השכילה קפמן לשלב מיומנות וירטואוזית (בחומר עתיק יומין זה) עם עולם תוכן פואטי ופוליטי עכשווי נוקב ונוגע ללב. עבודתה אשר זכתה להכרה במוזיאונים ובגלריות בארץ ובחו”ל – במיוחד יש לציין בהקשר זה את הסדרה : “צערך הוא צערי” – משלבת בין ערכי המקום, באמצעות לקסיקון בוטני השולח אל מרחבי תודעה תרבותיים של הנצחה, הקרבה ואבלות. עוד נוגעות עבודותיה באמצעות עבודת כפיים עמלנית בזכוכית וברקמה (תחומים אשר הודרו שנים כמדיום מהאמנות העכשווית) בסוגיות מדיומליות כמו  גם בערכים של מגדר וזהות אישית ולאומית.